אוטו זבל

אחרי כמה שעות של כעס, עצב, ואכזבה מוסווים, אני סופסוף מגיעה למסקנה שזאת שוב אני. אז אני מורידה את הכלב מהמיטה, נשכבת לידה, ומתחפרת אל בין הזרועות שלה. 

אני מתנצלת, אני יודעת כמה היא עייפה, ושלא מתאים לדבר על זה עכשיו.

השלמנו, אז אני מסתובבת לכפית.

אחרי כמה דקות היא נרדמת, ואחרי עוד כמה היא מתעוררת בקפיצה-

"הכל בסדר?"

"כן, חלמתי."

"מה חלמת?"

"שאת הולכת."

חיוך.