אוטו זבל

אני רוצה הכל

אני רוצה לנסות הכל

אני רוצה להרגיש מה זה כל דבר

לחוות

זאת בקשה גדולה מידי?

זה כמו שופינג

אני שונאת את זה בעצמי

וכולם כל כך אוהבים

מה חדש?

(זה מצחיק איך שכל אחד בוחר לסדר את המחשבות שלו בדרך שונה. אז פתאום, אחרי המשפט הקודם, הבנתי ששלי קצת כמו שיר. שכל מחשבה נאספת לבית. ואז החלטתי לסדר אותן, את המחשבות, כמו שהן באמת. והנה אני כותבת את הסוגריים האלה.)

סליחה על הגסות, כן?

אבל אני רוצה לדעת איך זה מרגיש ששני אברי מין מתחברים ביחד

זה אפילו לא עניין של בתולין

כי לחוות חוויות מניות ולהשתרמט

את זה כבר עשיתי

וחוויתי איחוד בין גופים

דרך הנשמה

אבל אני רוצה לדעת איך זה

כששני גופים מתחברים באמת

(הכי קיטשי שלי-)

כמו פאזל

אני לא אוהבת להשתמש בנקודות בסופי משפטים, שמתם לב לזה?

והכי אני לא אוהבת- את הברור מאליו.

(אז לי זה היה נראה כמו הסוף של הפוסט, גם לכם זה היה נראה בלי הסוגריים האלה, ואז רציתי לקרוא פעם אחת לפני שאני מפרסמת- מה שאני נוטה לעשות אחרי שאני שופכת בלי לחשוב, אבל בשורות החדשות צצה עוד מחשבה. מחשבה על הקיטש, ועל השיתוף הזה שיש בישראבלוג. ומה זה בכלל?- לשפוך רגשות אל תוך מחשב. ואולי זה הופך את הטכנולוגיה לקצת יותר בסדר, ולא מזהם את הטבע ואת היופי והטוהר והנפש. אולי.)

טוב לי להסתכל במראה, טוב לי לבחור בגדים, טוב לי מכנסונים קצרים, וטוב לי עם הקפל הקטן שהחצאית הצמודה עושה לי. אני מלאה, נשית, והכי עוצמתית שיש. ואני גם יפה. נראלי.

התקרבתי אלייך והצלחתי להבין מאיפה בא הביטחון העצמי שלך. את יודעת מה את שווה. עכשיו גם אני. אין לך גוף יפה, בכלל לא. יש לך בטן שמנמנה, ציצי קטן, שוקיים ענקיים, את לא פרופורציונאלית וחסרת צורה. את מסתובבת עם בקיני כאילו כלום, כנ"ל לגבי מכנסון קצרצר וחולצת בטן. אפילו סטייל בקושי יש לך. את יפהפייה, את משיגה את כל מי שאת רוצה. 

אני טובה. אני מוצלחת. ואני יודעת מה אני שווה. אני מגניבה בטירוף, ומוכשרת. כיף להיות בחברתי ואני יכולה להשיג את כל מי שאני ארצה. ואני עושה את זה.