הכוכבים הגדולים והחשוכים שנמצאים כל-כך רחוק מאיתנו

ונראים בשמיים

הם קטנו באלפי מידות

ספגו מיליוני שנות אור

כדי שנוכל לראות אותם זעירים וזוהרים ומרגיעים ומנחמים

ואפילו אלה שאינם קיימים עוד

משלים אותנו לגבי קיומם

והכל רק כדי שנוכל להביט למעלה

ולהפסיק לחשוב ולדבר

ולהתחיל לחלום ולדמיין

ככה

פזורים על מצע שחור

שותקים

משחררים ולא מגבילים

והופכים את הכל ליפה יותר

אבל אז

פנסים ברחובות

ואורות הבניינים

גונבים מאיתנו את הלובן המרגיע

את סיפורי הכוכבים

משאירים אותנו לבד

שוחים בתוך עצמינו

תוהים

טועים.