אני לא מרגישה שהתקדמתי. יודעת שהתקדמתי אבל לא מרגישה, לא מרגישה וזהו.
סחטתי את עצמי מבפנים, הרסתי ופירקתי ואטמתי והיום אני אחרת אבל התחושה אותה תחושה.
הייתי רוצה לעוף למעלה גבוה לשמיים עד החלל, בין כל הכוכבים, איפה שהשחור קוסמי ונוצץ ומהפנט, איפה שמרגישים קטנים-גדולים וגדולים-קטנים, איפה שהכל זוהר ומרשים וגדול מדי בשביל להבין, איפה שההתחלה היא הסוף, איפה שהזמן הוא לא מכשול, אין חורף/קיץ/סתיו/אביב ויש רק אותי חוצה גבולות בלתי נראים או מוגדרים, אותי בין חלל לוחץ ולא לוחץ.
נראה לי שיש פה הרבה בלוגים טובים ולא מוערכים שהולכים לאיבוד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
