כל העובדות האלה על המודרניזציה וההתקדמות הטכנולוגית והנשים שיוצאות לעבוד פתאום מ-8 עד 8 ושאר הא ודא עשו ממני מפלצת מחשבתית, עד כדי כך שכשאני רואה אישה מניקה תינוק זה נראה לי ברוטלי וכמעט חייתי.
אני מתרגשת נורא כי קורים לי פתאום המון דברים חשובים יותר וחשובים פחות אבל זה לא באמת משנה לי ואני מפחדת להגיד את זה בקול כדי שלא יעצור ומצד שני רק העובדה שכתבתי את זה כאן ועכשיו בצורה כלכך לא נאותה יש לה את הכוח לעצור את כל הטוב המפחיד הזה שפתאום התחיל. אני כותבת בלי סימני פיסוק כדי להדגיש כמה זה טוב ואומרת כמה זה טוב כדי להפסיק לפחד שזה יפסק ברגע שאדבר על זה ברבים או אפילו אחשוב על זה רק אני עם עצמי לבד עמוק בתוך הראש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
