לפני כיומיים בעצם לראשונה בחיי הבנתי שמעולם לא אהבתי אף אחד. אף פעם.
לראשונה בחיי הבנתי שכל מה שחשתי, כל עירבוביית הרגשות העזים, כל זה היה פשוט התמכרות. התמכרות כמו סמים ואלכוהול. אבל מכיוון שהייתי ילדה טובה אף פעם לא השתמשתי באלה. אבל מצד שני, הייתי ילדה טובה בעולם ריקני, בודד ומורסן ביד קשה של ההורים, ומצאתי לעצמי מפלט ב"עולם האהבה הדימיוני שלי". אני לא יודעת מה זה, אבל אהבתי את מה ש_הם_ עוררי בעולמי הפנימי. הכל פתאום הואר בקרן שמש אלוהית. הרגשתי ברקיע השביעי.
הרגשתי איך הלב שלי דופק חזק , חזק כאילו אני הולכת לקבל התקף לב מאושר. ואז זה התחלף באומללות, שנים של ציפייה, ובסוף גם בחצי שנה של בכי, ועוד שנה של חוסר טעם בחיים.
ואז עבר לי קצת, ורציתי להתאהב שוב. למצוא משהו אמיתי וההדי. וכמובן , מצאתי. ביצת צרות חדשה שהייתי צריכה להוציא ממנה את התחת שלי.
כרגיל, ניצוץ, קרן שמש אלוהית, וזה אפילו היה ניראה הדדי..... עד שהוא שינה את היחס אלי. ליתר דיוק, עד שהבנתי שהוא לא באמת שם עלי.
אבל הפעם היה לי לפחות יותר שכל והעמדתי אותו במקום, ואז דרכנו נפרדנו, והוא מעולם לא ניסה להשיג אותי. חיכיתי. קיוויתי חמישה חודשים שהוא יצור איתי קשר. אבל זה לא קרה. חיכיתי חמישה חודשים ליום ההולדת שלי , יום ההולדת ה-21 שלי, שהוא ידע בוודאות באיזה תאריך ...
והבנתי שלא. זה לא יקרה.
וכל מה שאני יכולתי לעשות זה להתקדם.
וזה גם מה שנלחמתי לעשות....
בכל מיני דרכים...
וקראתי קצת , השכלתי קצת...
והבנתי שכל סיפורי האהבה המצערים שלי, הם רק כיסוי לשעמום והבדידות שחשתי.
פעם חשבתי שאני דפוקה ובגלל זה אני לא יכולה למצוא משהו נורמאלי. עכשיו אני מבינה שאני חיה בעידן דפוק, ואין הרבה בחורים טובים.
זאת לא אשמתי.
אבל אני הרבה יותר חזקה מזה.
והאמת ש.... כשאתה מבין בדיוק מה הבעיה שלך אתה יודע ברגע איך משנים את זה.
ועכשיו אני חוגגת על מדיטציות, אזוטריקה, תזונה נכונה, ספרות ואומנות.
וזה עוזר.
אני מרגישה רגועה יותר, הרמוניות יותר, ודיי שמחה ושבעת רצון.
למרות שאני עדיין לא שכחתי ממנו. ואני מבינה שזה בלתי אפשרי לשכוח כ"כ מהר. עוד לא עבר אפילו חודש.
אבל אני מנסה
כינוי:
Pearl
בבלוג זה
בכל הבלוגים
