אבסורד

פעם, לא כל כך מזמן אפילו, חשבתי שכל מה שאני צריכה זה אהבה.

רק אהבה תעשה אותי מאושרת.

ואהבה נראתה לי כל כך דמיונית. בלתי מושגת. אולי אפילו בלתי אפשרית. עבורי, בכל אופן.

והנה,

בסוף היא גם הגיעה אליי.

והוא נפלא. בחיי. הוא עושה לי טוב, הוא עושה לי לחייך והוא גם עושה לי ביד.

טוב לי.

אבל איכשהו,

אני מרגישה אותו הדבר.

איכשהו,

כשזה אמיתי זה פתאום לא מספיק.

המציאות שוחקת הכל,

היא מלכלכת את הקסום והנשגב והופכת אותו לרגיל ושגרתי.

אני בחיים לא אהיה מאושרת.