אחרי שכרכתי את צרורות הבד סביב את הפצעים המדממים שלו בדקתי את הגוף שלי, היה לי פצע עמוק ברגל שכרכתי סביבו חוסם עורקים, היה לי צלקת ביד כנראה מהנפילה, הרגשתי נוזל ים ליד אוזני, מששתי את האוזן והרגשתי דם.
התרחקתי מהנער וחיפשתי פתח כלשהו.
אחרי כמה דקות נכנעתי ושכבתי על הרצפה הקרה,
ניסיתי לא להירדם למקרה שמישהו יבוא אבל העפעפיים שלי ניצחו ושקעתי לחושך מוחלט.
הייתי מול בניין גבוה שמכוסה שלג, בכל מקום היה שלג אדום.
הסתכלתי מסביב וראיתי את הנורא מכל: מלא נשים , ילדים גברים וזקנים שכבו על השלג ומסביבם דם,
שהפך את השלג לאדום.
רצתי בין הגופות חיפשתי רמז כלשהו לחיים ואז ראיתי אותו - אוליבר משופד על חנית וגופו מגואל בדם.
התעוררתי בצעקה וקיוותי שהכל כולל החדר עם הנער הוא בסה"כ חלום.
אבל זה לא היה נכון, שוב הייתי בחדר הקטן והצפוף.
זחלתי לעבר הפעם הקודמת שבה היה הנער אבל הוא נעלם.
גיששתי וממשתי בכל מקום אבל לא מצאתי כלום,
אחרי כמה דקות שישבתי ליד הקיר נפער חור קטן בקיר - לא חשבתי לרגע קפצתי על החור וניסיתי לצאת אבל סגרו אותו ונתקעתי בקיר.
ראיתי שמהחור יצא הנער וארוחה שכללה לחם קשה וקנקן מים.
הרמתי את הנער וראיתי שהוא ער, לקחתי מים והשקתי אותו.
השכבתי אותו על הרצפה ושאלתי:"איך קוראים לך?"
הוא נראה מבולבל וענה לי:"אני.. אני .. לא יודע."
"מה זאת אומרת לא יודע?" שאלתי נדהמת.
"אני.. פשוט לא יודע." הוא ענה לי.
הבטתי בו וראיתי את הבלבול בעיניו.
נאנחתי ושאלתי אותו:"תה לפחות יודע לאן לקחו אותך?"
קיוותי שהתשובה תהיה כן, אבל אז הוא אמר:"לא.. הייתי נראה לי מעולף.."
התיישבתי לידו והוא שאל אותי בקול חלש:"את יודעת איפה אנחנו?"
עניתי לו בקול נמוך:"לא."
הוא התחיל ללכת לכיוון דרום ופתאום נדלק האור, נורות פלורסנט קטנות האירו את החדר.
מרוב זמן בחושך כאבו לי העיניים האור.
ניסיתי לפקוח אותם אבל הם כאבו לי, אחרי כמה ניסיונות הצלחתי לפקוח אותם וראיתי את החדר - הוא באורך 10X5 הקירות היו עשויים בטון ושתי נורות האירו את החדר.
ואז ראיתי את הנער - יש לו שיער חום שוקולד הבגדים שלו קרועים וחוסמי העורקים שעשיתי לו נעלמו וגם גם הצלקות.
"יש! האור נדלק!" הוא אמר בקול שמח וניסה לחייך חיוך מאולץ.
כשהסתובב לעברי ראיתי את פניו, היה לי עיינים כחולות/ ירוקות ועור בהיר.
"אלה.." הבטתי בו בבלבול:"זה אלי."
"סליחה.. אני רוצה לשאול אותך משהו."
הרמתי גבות,
"אממ.. אני חושב שאני יודע איך קוראים לי.."
חייכתי לו, והוא המשיך:"אני.. פיטר.."
"נעים להכיר אותך פיטר." הושטתי לו יד והוא הביט בי כאילו אני חייזר.
"מה את עושה?" הוא שאל.
"מנסה ללחוץ לך יד.." אמרתי בקול מוזר.
"אוקיי.." הוא אמר בלחישה.
הוא הלך לעבר קנקן המים ושתה קצת אחרי זה שאל אותי:"רוצה?" נענעתי את ראשי מצד לצד והלכתי לכיוון הקיר.
פתאום שמענו אנשים מדברים:
"תגיד.. הילד הזה פיטר נכון?"אמר האדם הראשון.
"מה איתו?"אמר האיש השני בלחש.
- - -
זהו להיום (;
תשארו במתח למחר D:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
