בשם הבלוג האחרון
הגרסה הלא מצונזרת מהכוכב הראשון מימין וישר עד הבוקר.. |
| 6/2014
קרב אגרוף
היום היה החלק שפחדתי ממנו יותר מכל-העימות מולו. תחילה שנינו השפלנו מבט אבל למרות הפחד והדופק המואץ הכרחתי את עצמי להסתכל עליו כי ידעתי שלי אין במה להתבייש. בקושי רב וגועל נורא שחזרתי לחוקרת את האירוע כשהוא יושב לידי. נאבקתי חזק להישאר עם הפרטים הטכניים ולא להישבר נפשית. סיפרתי שוב בפעם המיליון מה הוא עשה לי, איך ואיפה, מה עשיתי בחזרה לפני, אחרי ותוך כדי ובמשך כל הזמן שדיברתי החזקתי את עצמי מלתקוף אותו או לברוח משם. הוא נתן מספר גרסאות שונות עד שטען שהוא היה ונותר מבולבל ומעדיף לשמור על זכות השתיקה ולדבר רק עם עורך דין. מחר יש לו דיון בבית משפט. לפי מה שהבנתי ואיך שאני מעריכה את המצב אחרי כל מה ששמעתי ומה שהתנהל היום, מסתבר שלא הייתי צריכה לדאוג כל כך. כל מה שהיה עליי לעשות בשביל להעמיד אותו לדין מול הצדק הוא לספר את האמת, כמה שיכולתי לזכור. את שאר הקבר הוא כבר חפר לעצמו כולל לאיים עליי באמצע חקירה מתועדת. האמת היא שכלל לא רציתי ללכת. העדפתי להתחבא מתחת לשמיכות ולקוות שהסערה תעלם מעצמה. אולי זה נשמע קצת אנוכי אבל זה הוכיח לי עוד קצת שהאהבה שלי אמיתית. אם הוא לא היה מתעקש ומבקש ומשכנע אותי להיות חזקה מספיק ולעשות את זה, לא הייתי עושה. הוא מעניק לי ביטחון ויציבות שלא הכרתי כבר המון זמן. מי היה מאמין שאפשר להתאהב בזמן שהלב שלך נשבר? כל דקה ביום שאנחנו ביחד אני מחייכת ומאושרת וכל דקה בנפרד אני מחכה לו שיחזור. הכל קרה במהירות מפחידה בטירוף אבל הפחד הולך ומתפוגג, מתחלף בתחושה הרבה יותר טובה, שהפסקתי מזמן להאמין בה. אולי הפעם יישאר. בבקשה, רק שיישאר..
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
