בשם הבלוג האחרון

מאחר שהמשטרה והפרקליטות או כמו שאני קוראת להם- אלילי הצנזורה, אסרו עליי לכתוב על המשפט, התיק, הנאשם וכל מה שקשור בכך, אצטרך בלית ברירה להתמודד ולספר על כל שאר בעיותיי צו ההרחקה שלי עדיין בתוקף אז אין דבר כזה לנוח בבית והבית העתידי שלי נדחה ב 20 יום לערך.

את היום הספציפי הזה ביליתי בצום , התפרקות רגשית ולבסוף סוגרת אותו בבירה. 

זה בניגוד מוחלט למה שאני הולכת לכתוב אבל המשקל לפחות ממשיך לרדת. קילו מאתיים ואני ביעד.

מסקנות: חוסר מצב רוח=חוסר תיאבון=חוסר משקל =)

וכן, אני יודעת שאם אנורקסיה היא מהדברים שנחשבים טובים בחיים שלי כרגע אני בבעיה.

אם להיות הכי כנה שבעולם- לא אכפת לי. בכלל. אני לא רוצה שום "טיפול, לאנורקסיה או בולימיה ואני ממש לא רוצה לעלות במשקל אלא להמשיך לרדת. תנסו לחשוב על זה בצורה חיובית- זה התחום היחידי שבו 0 נחשב ציון מושלם.

אני מנסה להפסיק או לפחות להפחית בכדורי טמטום אבל מסתבר שאחרי כל כך הרבה זמן בלי זה הכי קרוב לסטלה שיש לי.

דאם, זה כל כך מתסכל לדעת שלקחו עוד חלק מהחיים שלי, חשפו עוד חלק ממני, לקחו לי את השליטה בעוד צורה.

לא הייתי מאמינה בהתחשב בתקופה האחרונה אבל אני מוצאת את עצמי מוסחת דעת יותר מדי בזמן שאני כותבת (משהו שלא קורה לי הרבה) ומסיבות כמו צחוק ואושר ופנטזיות מהסוג הטוב (משהו שלא קורה אף פעם!).

אני לא רוצה לפתוח פה לשטן (אני טוניסאית סורית-תתמודדו) אבל יכול להיות שיש עוד דברים מעבר לדיכאון.

אפילו יותר מוזר מזה- יכול להיות שאני לא חיה לנצח בסרט רע כמו שחשבתי והסוף הטוב אכן יגיע.

אם את כל החיים שלי ביססתי על הטרגדיות החבויות של האחים גרים אולי מותר להאמין גם בסוף מהאגדות ;)