זה עוד אחד מהבלוגים, מתוך אלפי בלוגים ...

בחרתי לפתוח אחד, לשתף את הקוראים בדרך החיים שלי, לבטא רגשות בכתב, או לנסות לפחות....

זה מרגיש לי בזמן האחרון כל עוד לילה קיצי בחופש הגדול.

אין דאגות, אין לחצים להכין שיעורי בית או ללמוד למבחנים.

פשוט לשבת ברוגע מול המחשב, לקרוא את החדשות שלנו, בפייסבוק.

שכל אחת רוצה שכל אחד ידע מה שהיא עושה בכל רגע, חייבת לשתף, שיהיו הרבה לייקים, אחרת היא לא מקובלת.

ואני פשוט בוהה במסך ולא מבינה... פייסבוק זה בישביל לשתף תמונות, לדבר עם חברים, לשמור על קשרים.

אני לא חושבת שיש הרבה שזה באמת מענייין שהרגע אכלת במקדונלדס...

זה כבר עצוב כל הקטע עם החברה היום.

איך ילדה בת 14 מסוגלת כבר להבין דבר כזה, ילדה קטנה שצריכה לבלות עם חברות ולא לחיות בדאגות , לדאוג למעמד שלה.

איזה מעמד?? כבר בכיתה כזאת , הילדים עם הOVER ביטחון מצמידים תגית.

"הרוסי" "החנונית" "פרסי"... 

ובגלל התגיות האלה שהחברה מביאה, אנחנו אשכרה מאמינים לזה!!

אמרו שהילדה הכל כך יפה הזאת חנונית.... למה אתם חושבים שהיא יושבת עכשו עם ידיים מתחת לשולחן? הקול שלה נהיה חלש יותר, הביטחון שלה ירד מתחת לאפס....

ולמה ? כי היא רוצה שיהיה לה בית טוב, פרנסה, ופשוט חיים טובים.

פשוט אני לא מבינה, תכלס הולכים לבית ספר לא כי מכריחים אותנו. אנשים היו כל כך רוצים לקבל השכלה!! ללמוד עוד ועוד, להעשיר את הידע, שיוכלו לקבל עבודה טובה ולקנות אוכל בישביל לחיות!!

אבל לפי נקודת המבט שלי, הילדים ששמים על עצמם את מסכת ה"ערס" , "הפרחה" , עושים טובה שהם באים. כאילו זה מתוך הכרח.

'אני מקובלת, אז אסור לי ללמוד. חס וחלילה אני אלמד כולם ירדו עליי. אסור, פשוט אסור'

והחברה הזאת היא בעצם אנחנו. כל אחד שקורא את זה.. עם זה בבית ספר, בעבודה, במשפחה, בחברה.

הטריק הוא פשוט, תעמידו את עצמכם בנעלי החבר.

תראו איך הוא מתבייש שיש לו ר' בדיבור, שיש לו מראה רוסי. הוא פשוט מתבייש בזה. ואז תחשבו שזה הייתם אתם..

הייתי יכולה לכתוב עוד הרבה אבל זה מספיק לפוסט ראשון...

Just another girl with feelings