קשקושי פילוסופיה נכחדת

החתול שלי הוא אחד הדברים האהובים עלי בעולם, ואני אוהבת אותו עד כדי רמה שאני לא מבחינה בינו לבין אנשים אחרים. 

רבים רואים דבר פסול בכך שאעדיף להציל חיה על פני הצלת חיי אדם, אבל החתול שלי מיוחד בשביל עד לרמה שכזו שאבחר בחייו שלו. לפעמים אני חולמת שהוא מת, שאני מוצאת את הגופה השמנמנה והלבנה שלו ללא רוח חיים, ואני נחרדת לצל הדימיון בלבד. 

למען האמת לא אהבתי בעלי חיים עד כדי כך רב חיי. אהבתי לראות אותם, אבל לא אהבתי אף חתול שהיה אצלנו באמת. לא הייתי עצובה כשאחד מהם ברח, לא הייתי עצובה לעזוב אחרים, היה לי קצת חבל - אבל בסך הכל לא היה לי אכפת מהם יותר מדי. מהחתול הנוכחי שלי אני לא יכולה לחשוב להיפרד. אני יודעת שאהיה חייבת ברגע שאתחיל את השלב הבא בחיים שלי ואעזוב את בית הוריי - אבל אני צופה את עצמי חוזרת הביתה בשביל לישון ביחד איתו. 

אני אוהבת אותו על כל תכונה ותכונה בו. אני אוהבת את הגוף השמן שלו. אני יכולה למחוץ אותו, להישען עליו ובקושי להרים אותו. ביחד עם זה הוא קופץ, הוא רץ והוא נושך בכלל לא בעצלנות. הוא חתול מסיבי וחזק, ובכל פעם שאני מנסה לשחק איתו במקום אני יוצאת עם הזנב בין הרגליים. הוא תמיד כועס עלי באופן חמוד שכזה, מיילל עלי במיאו גבוה וארוך, ממש נוזף בי על כך שאני הולכת איתו מכות. 

אני אוהבת את האופן שבו הוא מתעקש לישון איתי. כל הלילה יכול להיות אופרה שלמה אם אני לא נותנת לו להיכנס למיטתי (הוא גדול למדי, ואם אני ישנה עם מישהו אי אפשר פיזית להסתדר עם הגודל שלו). בכל פעם שהדלת נפתחת הוא ממהר לזנק דרך החריץ אל עבר המיטה שלי, מתחיל לגרגר ולקרוא לי. לפעמים אני מוציאה אותו מהחדר שלי בדמעות, הוא מתעקש כל כך.

בימים שאני ישנה לבדי הוא ישן על החזה שלי ומחבק אותי. ממש מחבק אותי, עוטף את הצוואר שלי עם כפות הרגליים הקדמיות שלו. הוא לא נוח וכל הפרווה הלבנה שלו תקועה לי בין השיניים ובנחיריים, אבל הוא מגרגר ודוחף את האף הקטן והרטוב שלו אל מצח שלי או אל הלחי שלי, לא עוזב אותי. 

בכל פעם שאני עצובה הוא מגיע ומתיישב לידי. לפעמים הוא דוחף את האף שלו אל הידיים שלו בעדינות, לפעמים הוא נשכב לי על פפות הרגליים. 

בכל פעם שכואב לי איזור כזה או אחר הוא מגיע ונשכב על אותו האיזור. כשכואבות לי הברכיים הוא נשכב עליהן, כשכואבת לי היד החולה שלי הוא נשכב עליה, כשכואב לי הגרון הוא נשכב לידו (הוא מנסה לשכב על הגרון, אבל אי אפשר לנשום עם הגודל הזה), וגם על הראש שלי הוא נמנם. אולי זה צירוף מקרים, ואולי אלו האינסטינקים של החיות שאנחנו לא יכולים להבין, אבל הוא בכל פעם מוצא את המקום הזה שכואב לי ומחמם ומרפא אותו. זה עובד.

הוא עקשן להפליא. כפי שאמרתי, אם אני לא מכניסה אותו הוא מיילל כל הלילה. בכל פעם שהוא רוצה משהו הוא מיילל, וגם הוא הוא חוטף כפכף לתחת הרחב שלו - הוא בורח ואז ממשיך ליילל משם, מתקרב לאט לאט. 

הוא בלתי צפוי באופייני לחתולים. הוא גרגר עלי שעות ארוכות ומשם מקום, אפילו לא זזתי, הוא נשך לי את הלחי וברח. אי אפשר למצוא אותו אחרי זה.

הוא עונה לך כשאתה מדבר איתו באותה הטוניקה. אני חושבת ששוב מדובר בחושים החתוליים שלו, הוא קולט אותנו כל כך טוב. אם אני אגיש לו שאני אוהבת אותו המיאו שלו יהיה שמח ואנרגתי, ואם אני אגיד לו שהוא חתול טיפש הוא ינהם עלי בחתוליות שלו. 

הוא מרגיש רע כשהוא עושה משהו לא טוב, הוא לא בורח, הוא מסתתר בגלל הכפכף האימתני של אימא - אבל הוא תמיד מראה מה הוא עשה לא בסדר. חוץ מלהקיא. הוא מכור לרשתות שעוטפות מזון, כמו של תפוחי אדמה, והוא יודע שאסור לו לאכול אותן. הוא עושה את זה בכל זאת ומקיא את נשמתו בכל פעם. זה הדבר היחידי שלא הצלחנו ללמד אותו, הוא מורד בכפכף האימתני באומץ רב בשביל להתאחד עם רשת תפוחי האדמה החביבה עליו כל כך. 

הוא חתול ואני אוהבת חתולים. אני אוהבת את האהבה התלויה שלהם, הוא יאהב אותי רק אם אני אוהב אותו ובדיוק באותו האופן, ממש כמו בני אדם, ממש כמו שזה נראה לי הוגן ופייר. זה נראה לי לא פייר בכלל שאנחנו אוהבים אהבה בלי תנאים כמו של כלב, זה נראה לי רומס את כבודו של הכלב, זה נראה לי לא הוגן ואגואיסטי להפליא.

אני אוהבת את האופן שבו חתולים חינניים כל כך עד שהם עושים את הדבר הכי מגוחך בעולם. פעם הוא ניסה לקפוץ על המיטה, אבל השומנים שלו מנעו ממנו את הנגישות אליה.

אני אוהבת את העובדה שהם מחזירים לךץ פעם אחת שמתי קופסא על הראש של החתול שלי והוא התעלם ממני במשך יומיים כי זה לא מצא חן בעיניו. 

אני אוהבת את זה שהם אמיתיים איתך ולא מוותרים על מה שהם רוצים, וכך אני אני כנגדם. 

מלבד הכל יש להם פרצוץ חמוד ומטומטם, והם אוהבים אוכל כמו שאני אוהבת אוכל. לא זוללים הכל בבת אחת, אבל משום מה תמיד אוכלים. 

חתולים ככלל והחתול שלי בפרט מעמידים אותנו במקום ובכל זאת מעניקים אהבה אינסופית. אתה יכול ממש לראות אותו מחייך כשכל המשפחה סוף סוף מתאספת ביחד, והוא שוכב כל השטיח וצופה בנו בשקיקה. ובכל פעם שאנחנו מתחילים לדבר עליו הוא מתחיל לעשות לנו פרצופים חמודים ולהפך על השטיח. הוא יודע שאנחנו אוהבים את זה.