I see things that nobody else sees
|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2015
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
| 5/2015
באמת שאם הייתי יכולה ללבוש על עצמי שק וללכת ככה מחר למקיף מבלי שזה ייחשב מוזר הייתי מרגישה יותר טוב עם עצמי. הידיעה שאצטרך ללבוש חצאית שנוגעת לי בבטן וגורמת לצמיגים הארורים להיווצר ברגע שאני יושבת מכניסה אותי למעין חרדה. אני לא רוצה שיראו שהשמנתי. אני פוחדת מזה כל כך. אני הרזה כבר לא רזה, עכשיו לא רק בשביל עצמי, אלא גם כנראה בשביל כל העולם. הינה לכם, עוד ילדה דפוקה עם מוח שטוף בדרישות המעוותות של החברה. רק באה להראות שכם מה פרסומות דפוקות כדוגמת הפרסומת של קרולינה למקה עושות לנו.
| |
הפס הדק על היד שלי?
כדי להזכיר לעצמי שאני דפוקה.
מאיפה זה בא פתאום.
כל כך בא לי עוד, אבל אז התירוץ של החתול לא יהיה בתוקף. אני כל כך טיפשה.
מרגישה את הבטן יוצאת ומתקפלת לצמיגים וממשיכה לאכולת לאכול. לאכול. לאכול.
אין מתוק בבית, אז שותה שוקו בכמויות ותה עם 4 כפיות סוכר.
מרגישה טוב יותר ורע יותר בו זמנית. כועסת על עצמי.
חושבת על כמה שאני פתטית ולא יודעת אפילו למה.
ילדה דפוקה בלי חיי חברה.
רוצה לעשות מעשה קיצוני, לפתות מישהו כמו שרמוטה מתה ואז נזכרת שאין עם מה.
מטומטמת.
הפנים שלך כבר בגודל של ירח.
לכי לאכול לכי.
רק ככה הרי "טוב לך". ולי לא.
| |
| |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
