And you're still not perfect

בשבת שעברה (לא היה לי כל כך זמן לכתוב השבוע הזה בגלל הטיול שנתי)נסעתי בערב  עם אמא שלי כדי לבקר את סבתא שלי, אחרי משו כמו חצי שעה יצאנו לכיוון הביג כדי לקנות כמה דברים.

כל ההנסיעה התעסקתי בפאלפון לאחר נסיעה קצרה נעצרנו. לא היה לי הגיוני איך הגענו בזמן קצר כל כך... כשהרמתי את עייני ראיתי שאנחנו מול הים ( אני גרה קרוב לים) לרגע חשבתי שזה הולך להיגמר בעוד אחד מהסיפורים שרואים בחדשות שאנשים מתחרפנים ומחליטים לרצוח משהו... החושך והסערה שהתרחשה בחוץ בהחלט לא תרמו לכל העניין, ורק גרמו לי להלחץ יותר.

ואז היא התחילה לדבר

אמא:תקשיבי לא יצא לינו כל כך לדבר על הריב האחרון בנינו (היא אמרה שהיא רוצה יותר נכון רצתה לשלוח אותי לפנמייה כי אני ואחותי הקטנה רבות הרבה) ורציתי איך את מרגישה על מה שקרה....

-הייתה שתיקה מביכה 

אני: מה אני אמורה להגיד על זה??

אמא:  טוב תקשיבי אני אגש ישר לעניין ואשתף אותך

-ואז קטעתי אותה היייתה לי הרגשה רעה למה שהולך להיות כי הסתובבתי היום עם חולצה קצרה בבית ופחדתי שאולי היא הבחינה בחתכים...)

אני: אני לא רוצה שתשתפי אותי בשום דבר את יכולה להתחיל נסוע כי השעה נהייתה מאוחרת...

אמא: תקשיבי אני ראיתי את היד שלך...

באותו רגע הלב התחיל לפעום מהר ככה זה כל פעם שאני בלחץ או מפחדת ממשהו שיכול לקרות הלב מתחיל לפעום בחוזקה ככה שממש אני יכולה להרגיש בפעימות המתחזקות..

התכוונתי לפתוח את הדלת לא יכלתי להישאר בפנים המבוכה גברה עליי ורציתי לצאת רציתי לברוח מהכל.אבל היא החזיקה אותי חזק ועטפה אותי בחיבוק דוב..

אמא: אני אוהבת אותך ואני הולכת לעזור לך אני יודעת שעובר עלייך משהו, את אולי חושבת שאני לא רואה אבל אני כן אני שמה לב להכל… הכל היה בסדר תסמכי עליי

-בשלב הזה בכיתי כמו שבוכים על מישהו שמת כל האיפור נמרח לי והחולצה והשערות התרטבו בדמעות... הייתי בהלם ממה שהיא הוציאה מהפה שלה...היא בחיים לא דיברה ככה אני לא חושבת ששמעתי אותה אי פעם אומרת לי אני אוהבת אותך..זה היה נשמע לי כל כך פתתי ואבסור

אני:מה את חושבת שאת תוכלי למכור לי סטטוסים מפגרים שקראת בפייסבוק?!?!

אמא:זה מה שאת חושבת שאני אומרת את זה מסטטוסים מפגרים בפייסבוק? 

-אין מענה

אני: אני לא רוצה לדבר על זה

אמא: לא צריך לדבר פשוט תתני לי לחבק אותך

- אחרי חיבוק שהיה די מביך בשבילי כי לא הייתי רגילה כל כל 

אמא: תקשיבי אני רוצה לעזור לך ולי אני רוצה שנלך ביחד למישהו שיכול לעזור לנו.. גם לי וגם לך אנחנו נלך לפגישות בנפרד...

אני:אני לא הולכת לאף אחד לא אכפת לי

אמא:רק פגישה אחת ואם לא ימצא חן בעייניך אז לא נלך יותר

אני: טוב אבל רק פעם אחת

אמא: את מאמינה שאני יעשה הכל כדי לעזור לך

אני: שתיקה של איזה דקה ואז אני אומרת כן בקול חלוש

אמא:את לא באמת מאמינה לי

-רציתי להגיד שכן שאני מאמינהלה אבל פחדתי.פחדתי להישמע רכוכית שלא תחשוב שאני מסכנה

אמא: אפשר להתחבק

התחבקנו איזה חמש דקות ובזמן הזה בכית ואז אמא גם החלה לבכות הדבר הכי כואב זה לראות את אמא בוכה ומה שעוד יותר כואב זה לדעת שהיא בוכה באשמתך.. היא בכתה וזה שבר אותי מילמלתי לה שתפסיק ושדי ושלא תבכה אבל היא המשיכה וזה גמר אותי הרגשתי רע שזה פגע בה...

אחרי חמש דקות שהיינו בחיבוק באוטו ששנינו בוכות התנתקנו מהחיבוק נגבנו את הדמעות והבטחתי לה שאני אלך לפסיכולוג והיא אמרה שהיא מצטערת על כל מה שעברתי...

המשכנו לנסוע ולא המשכנו לדבר על זה וטב שככה קיוותי שהיא תשכח ולא נזכיר את הנושא הזה יותר...בזמן הנסיעה התקשרו להודיע לי שהטיול נדחב ביומים בגלל הגשמים הסוערים אז נסענו לביג לאכול בגרג וכל הארוחה לא הייתי מרוכזת הרגשתי רע ומוזר בגלל כל מה שקרה לפניי שעה.. אני נשבעת שיכלתי להרגיש כאילו אני נמצאת באיזה סצטנה בסרט.

עבר שבוע מאז המקרה ומאז כל יום הי מחבקת אותי ומתקשרת ושואלת מה שלומי בהתעניינות ופתאום היא נראית אוהבת. 

בהחלה זה היה נראה לא אמיתי מן מוזר כזה שהיא מתעניינת במה שקורה אצלי וחוקרת אני מרגישה שמשהו השתנה אצלה

או שאולי הכל הצגה אחת גדולה שנובעת מרחמים…