המחנכות שלי לקחו אותי לשיחה באמצע השיעור. אני בחיים לא הייתי בלחץ שכזה, תחילה חשבתי שזה על העתקות הבלתי נפסקות שלי במבחנים או שעל ההידרדרות שלי בילימודים. אבל לכזאת שיחה לא ציפיתי, אנחנו יושבות שלושיתינו בחדר מורים כשאני באמצא ואז היא אומרת לי ״תקשיבי מגיעות אלינו שמועות מילדים בכיתה שאת לא אוכלת מספיק או שבכלל שלא אוכלת ועוד הרבה דברים יותר גרועים שאם את תרצי לפתוח אותם אז אני נפתח את זה ובכלל אם הדרדרות בלימודים״
הייתי בהלם לא ידעתי איך להגיב התחלתי לרעוד הייתי בהלם הקול שלי החל לרעוד ולהיות להיות צרוד, דבר ראשון שעלה לי למוח מי מבחברות הכלבות שלי סיפרה להם סיפרתי לשתי בנות על זה ועטד אחד ראתה לפני שלושה ימים את החתכים ביד ושאלה מזה ואז היא לקחה אותי לשיחה שאני חשובה לה ואני חברה טוב שלה וזה פוגע בעוד אנשים וכל הבולשיט המוכר. אז בנתיים אני חושדת בה. אז שאלתי ״מאיפה הגיעו לכם השמועות השקריות האלה?! אני נראית בסדר גמור תסתכלו עליי אני נראית כמו מישהי שלא אוכלת!?לא נכון אז אל תגידו סתם. נכון אולי עובר עליי תקופה לא קלה עכשיו אבל אני לא הולכת לשתף אותכם בזה״ ואז לקחתי תרגליים שלי ועליתי לקומה של הכיתה, בזמן שעליתי הרגשתי שאני ממש קורסת שאני לא יכולה לעמוד על הרגלייםם ואז עליתי לכיתה וקראתי לחברה שלי שתצא לבחוץ בזמן שהיא יצאה וראתה אותי בוכה כמו מישהי שקרוב שלה נפטר המורות שלי עלו לשכבה שבה הכיתה שלי נמצאת, לא היה לי עצבים בשיט לקחתי את הרגליים שלי וירדתי למטה הם קראו ולא עניתי. אחרי זה הם השיגו אותי ואמרו לשאני הולכת לשיחה עם היועצתת... מה נראהלהםםם וואט דה פאקקק אין מצב..ק אחרי שיכנועים הסכמץי בתנאי שהן ירדו ממני, הלכתי ליועצת והיא התחילה בחפירות ״ היום הבמון בנות מתחילות דיאטות כאלה ואחרות ורציתי לדעת אם את מודעת לזה שאת יודעת שאת רזה וגבוהה, חוץ מזה אנחנו נצטרך לשתף את הורים שלך בשמועות ששמענו״ ואני חשבתי פאקקק, מה אין מצב שזה קורה לייי אם אמא שלי תדע וגם היא תדע שזה בגדר שמועות היא עדיין תשים לב יותר למה שאני אוכלת וכמה שאני אוכלת. אז צעקתי עליה שלא תגיד כלום וזה סתם ילחיץ את אמא שלי.
והיועצת הכלבה הזאת אמרה ״שזה מחובתה לספר לאמא שלי ושזה הכל מדאגה ואהבה כלפיי..״ אני אמרתי לה ״ שזה חרא בית ספר ולאף מורה לא כפת מהתלמיד וכל מה שמעניין אותם זה הכסף שהם מקבלים בסוף היום. ואז עליתי לכיתה סיפרתי את זה רק לחברה אחת טובה שלי והיא הייתה בהלםם שהם בכלל פנו אליי ביציאה כזאת.
שאר היום לא נכנסתי לשיעורים ואם נכנסתי לשיעור אז שמעתי שירים באוזניות שלי.
בשיעור הבעה המחנכת שלי נכנסה לכיתה וקראה לי לצאת לבחוץ והיא אמרה לי ״ תקשיבי,כל הטעויות האפשריות שיכול עשינו איתך לא היינו צריכות לפנות אלייך ולא ככה, היום הזה עיה קשה לכולנו, גם בכיתי לא מעט. והיועצת כן דיברה עם אמא שלך. ואני ממש מצטערת ושתדעי שהכל זה מדאגה אלייך״
אז אמרתי לה תודה על הדאגה והאכפיתיות ושאני מצטערת שהגבתי כמו שהגבתי...
בצוהרים ירדתי לעיר עם חברה ופגשתי שם את אמא שלי ואז היא שאלה אם אכלתי ואז אמרתי לה שכן, והחברה הסתומה שלי אמרה לא חחח היא בכלל לא אכלה ואז אמא שלי כעסה ואמרה לי לאכול במקדונלדס.
מה שלא עשיתי :)
אוףףף אני חייבת לגלותת מי סיפר להם על האוכל ועל החתכיםםם
חרא יום וחרא חיים
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
