היי נעלמתי לשבוע ויותר אפילו..
היה לי שבוע עמוס היה לי טיול של יומיים לצפון ועכשיו אני בחופש של יומיים (חמישי-שישי)
ומבחנים והכל בקיצור עכשיו נגמרה לי התקופה של מבחנים עד סוף שנה אנחנו עושים מסיבת סוף שנה כזאת..
כי הביצפר שלי נגמר בכיתה ח' קיצר פרק מקווה שתאהבו :)
♥.♥.♥.♥.♥.♥.♥-אני עורכת את זה עכשיו פשוט מקודם עצרתי אז מי שקרא שיחכה עוד שעה זה בטח יעלה הכל ואני גם מוסיפה .
'קומי' הקול שוב זימזם בראשי,'לא רוצה אני עייפה'החזרתי. 'קומיייייייייייייייי' הקול נדנד אפילו לא ידעתי מאיפה הוא בא,הקול.
אני רק חושבת עליו,הוא לא ידע לאן נעלמתי אוף,למה יצאתי בכלל לחוף לבד.בלילה.בוכה.
מענין אם אכפת לו ממני עכשיו גם אחרי שנפרדים יש עדיין רגש נכון? 'תפסיקי עם הדרמה המטומטמת שלך וקומי אנחנו חייבות לעוף מפה'
'את לא תקראי לי מטומטמת וחוץ מזה מה אכפת לך?כאילו הפנימייה טובה יותר,לפחות ההורים הנחמדים שלי יזיזו את התחת שלהם לחפש אותי'
'פחחח מה ניראלך שאכפת להם ממך?את היית כלום, את אפילו לא היית הבת שלהם'הקול צייץ ושתק 'מה זאת אומרת לא הבת שלהם?היי בואי לפה'
פקחתי את העיניים ראיתי משהו יושב שם על הכיסא ומתעסק בפלאפון שלו "היי אתה חיי?"נופפתי בידיי כמו משוגעת,
הוא הרים את העיניים מהמסך הביט בי בפרצוף של מה לעזאזל-את-רוצה ממני-יא-פסיכית? והוא החזיר את העיניים למכשיר,גילגלתי עיניים מטומטם,הבנאדם במצב רגיש,אוקיי הבנתי. תגידי למה את כל כך עצבנית את במחזור או משהו?" שאל
"לא,לא יודעת ומה זה עניינך בכלל?"אמרתי וסובבתי את ראשי למראה מסדרת שיער קופץ
"ג'ראד"אמר
"אתה כבר יודע מה השם שלי אז זה לא רלוונטי שאני אגיד לך,ו.מה אתה עושה כאן?"
"אני אמור-סוג של לשמור עליך" "וזה למה ?""תחכי,אני בעצמי עוד לא יודע ג'ונתן צריך לבוא ולקחת אותנו,אני לא יודע לאן,הוא כבר יסביר לנו הכל"
"אה,טוב"
ישבתי על המיטה והתחלתי לבחון כל חפץ בחדר מהקיר הלבן עד הקיר הלבן אפילו תמונה אין כאן אז בלית ברירה 'ממש' 'סתמי' החזרתי
איפה הייתי?אה בלית בירה התחלתי לבחון את ג'ראד מהשיער החום פרוע לעיניים הירוקות דבש על איך שהוא מקמט את הגבות שלו כשהוא חושב השפתיים הורודות שלו המלאות,הבשרניות, ה-'סטוווופפפ'צעק הקול 'אני לא רוצה לשמוע את זה תתחילי להרגיע את עצמך ריין זה כבר הפך לדוחה'
'אם את בראש שלי אז תתחילי לסתום לא אמור להיות אכפת לי מה את חושבת כי זה הראש שלי ואיך בדיוק את נכנסת אליו?' 'הכל יבוא בזמנו ריין' והקול נעלם
3 דפיקות מהירות נשמעו על הדלת ואז פתיחה,
האח הגדול עמד בפתח הדלת,
"היי ריין איך את מרגישה" ג'ונתן(האח הגדול) דרש לשלומי
על פניו הייתה שרויה הבעה תמידית של אושר ושלווה הבטתי על ידיו,טבעת,מעניין מי המאושרת.
"היא בסדר רק עצבנית ניראה לי היא במחזור" ג'ראד ענה
"ג'ראד סתום" סננתי
"יופי אז אנחנו מוכנים לצאת."
-
הסתובבתי ברחובות התרגשות מוזרה אפפה את כולם,
מאז שהחצויה הגיעה כולם שורים במין אווירה קסומה שכזו "צאד"שמעתי את אלנה מהחנות,היא קוראת לי כל חמש דקות ומראה לי שמלה אחרת,עכשיו אני מבין למה המציאו את האמונה הזו שלפני החתונה החתן לא צריך לראות את השמלה כי זה עושה מזל רע וכל הבלה בלה הזה,רק בשביל שהגברים לא יצטרכו להתקע כמו שאני..."תדיג צ'אד החצויה יפה?"אלנה שאלה אותי עם פרצוף מתעניין
"כן,אלא מה?רצית שתהיה לנו מושלת מכוערת?"
"צ'אד בוא נזמין אותה לחתונה שלנו"
"אנחנו נראה מתוקה"אמרתי ונשקתי לידה "השמלה הזו הכי יפה"לחשתי לה באוזן ויצאתי מהחנות
לעזאזל אני מתחתן,
רגע זה באמת קורה אני...מתחתן?
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
