this stupid life!

"והאמת ? שזה כיף.

לראות אותך סובל.

אחריי שסבלתי כלכך הרבה.

מת למגע ממני. ואני נשארת בשלי

ואתה מתחנן וצועק. ומצטער.

אבל אני ? לא אשבר.

כדיי שלא נחזור להיות כמו פעם..."

לעיף מבט בבלוג הישן,

לצחוק מעצמי,

לראות כמה נואשת הייתי למגע של 

אותו אחד שעליו כתבתי אז

ולראות אותי היום,

כשהוא מתקרב יותר מדיי אני תוקפת,

אתמול יצאתי איתו 

רק כי היה לו סיגרייה,

הוא שלח יד ,

וקיבל סטירה.

הוא נואש למגע ממני,

מה שטיפה מטריד

הוא יודע שאני כבר לא לבד,

והוא יודע שהשתנתי,

אני לא אבגוד, ולא אשחק,

ולא אשתרלל או איך שלא נקרא לזה

אין יותר בחירה של לאכול או לא לאכול, 

הבריחה היחידה היא עם להקיא או לא ..

אז כנראה שחוזרים,

רק לכמה ימים עד שאני אגיע לפנימייה 
אחר כך נראה כבר

והנה שוב אני בבית,

מושעת.

רציתי לחזור למחלקה,

לא יקבלו אותי לשם .

חתכים חדשים,

ברגליים בידיים

סעמק אני חייבת להפסיק עם הטמטטום הזה 

והוא שאל אותי בבוקר,

מה קרה שהשעו אותי.

המנהל איים שהוא יעיף אותי אם ידעו 

וכלכך לא בא לי להסתיר את זה ממנו\:

טוב בכלמקרה,

אני נוסעת תכף לפגישה במחלקה הישנה והמוכרת\:

אם אני אתאשפז אני לא אכתוב פה תקופה ארוכה >:

אנה,

אל תעזבי אותי ברגעים האלו,

דווקא כשאני צריכה אותך לידי,

תחזקי אותי,

ותהיי איתי בכל הדרך 

בחלקים הקשים והקלים 

הרעים וטובים.

תישארי איתי,

♥