חלק 1 :
הלכתי ברחוב בפעם הראשונה כשראיתי אותך ,הרחוב היה הומה אנשים ומסביב הרעש מילא את הרחובות. כול אחד היה עסוק בדבריו והפלאפונים צלצלו ללא הרף, אך את מבטו לא יכולתי לפספס. בהתחלה הבחנתי רק בעינייך הכחולות הבהירות שנצנצו למראה השמש. הוא התקדם לקראתי ולאט לאט התבררו הצלליות של גופך העגיל באוזן שמאל ,השפתיים הדקות והבגדים הפשוטים אלייך .
צעדייך התקרבו אלי ואני איבדתי את נשמתי כול צעד של רגלייך ,ליבי היסס הרגשתי את נשמותייך קרובות אלי והרמתי את ראשי בעדינות וראיתי את פנייך ואת עייניך מול עייני .
פחדתי נורא ,שהוא לא יראה את כול האכזבות שלי הכאב מהפרידה ראיתי בעייניו הבנה שאפילו מילים אינם יכולות לבטא המשכתי לצעוד לעבר החנות וראיתי שהוא עוקב אחרי ראיתי את הצל שלו מבעד לכתף ,נו אז את תמשיכי להיות ביישנית? הוא אמר בקול צרוד .ביישנית ?עניתי , אני רחוקה מהתיאור שלך .
ושוב פעם פחדתי הקול שלי הוא שידר את ההגנה שחסרה לי הכאב שגרם לי אותו אדם הצרידות שלי העידה על זה . הוא המשיך לעמוד שם מביט ומנסה לגרום לי להאמין לו ולקסמיו ובתוכי אני כבר הייתי שבויה בתוך קסמיו אך גם בכאב .
ופשוט ברחתי ,כן ברחתי מאותה חנות לעבר הכביש ההומה המכונית והמונית ציפצפו לי ומונית אחת כמעט ולא דרסה אותי ונהג מונית יצא מהמונית רק כדאי להגיד לי מילים מעודדות בכיוון של "את לא שפויה " אבל זה לא הפריע לי שקיות קניות נפלו בדרך ודוכנים של פירות נפלו הנעליים שלי בדרך נשחקו וכול רגע פחדתי שהוא יהיה אחרי ,ירדוף .
אך זה לא היה כך כמו בפנטזיות שלי התאכזבתי אני הייתי בבלוק ליד הבית שלי מתנשפת ומתנשפת שמה את יידי על ברכי תשושה מהריצה .
הבניין היה בנין ניו-יורקי רגיל בעל קומות ,אני גרתי בקומה ה 4 ליד השכנה המשוגעת ,כן כן משוגעת היא הייתה חסרת ברגים כול יום היא הייתה חייבת לדפוק על כול הדלתות בלי שום סיבה ולצעוק "את מפריעה " !
עליתי במעלה המדרגות ובדיו השותפה שלי הייתה בדירה " טריש,את לא מבינה מה עבר עלי " צעקתי ברגע שנכנסתי לדירה ,היא כרגיל הייתה על הפה מרפרפת בין כול המגזינים הרגילים שלה .
המסדרון שלנו היה צר נורא והרגשתי חנוקה בין האוויר והתחלתי לספר את הסיפור עליו ,על הריצה וברגע הבא רק שמעתי "את לא נורמאלית !! למה ברחת ? "היא צעקה בקולי קולות כול הדירה אולי הוא האחד ?
אבללללללללללללל....את לא מבינה אני מפחדת את יודעת ,פחדתי שהוא יפחד ממני שהוא יברח ברגע שישמע את השם שלי ,פשוט השתתקי מולו אמרתי לה .
טוב ,פיספוס שלך ..היא ענתה לי .
ומיד היא התחילה לספר לי שהיא התקבלה למסעדה , מההה ? התקבלת למסעדה ואפילו לא טרחת להתקשר ? עניתי לה בקול כועס . כן פשוט , הכול היה ממש פתאומי התקבלות לעבודה,המסיבה ופשוט לא ידעתי מאיפה להתחיל היא ענתה .
הייתה מסיבה ??כול מילה שהיא הוציא גרמה לבטני להסתובב ולגרוני להצר והרגשתי שאיני יכולה לבלוע ,ופשוט עמדתי מעוצבנת מולה .
מסיבה ,לא לא היא אמרה רק האירוע פתיחה של הדיינר שהתקבלתי (היא ראתה שאני הייתי מעוצבנת ) אל תדאגי היא אמרה אני בחיים לא הייתי הולכת בלעדייך לשום מסיבה . היא סיפרה שהמקום היה מלא באנשים וכול המי והמה היו שם ואפילו הבן של הבוס טרח להגיע ,גורדן' פארקר היה שמו .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
