נערים, נשיקות, ומה שביניהם

"שמש, שמש, ועוד קצת שמש." חייכה לין, והכניסה את הארטיק שלה לפה בבהמתיות.

"מי צריך חבר בוגד כשאפשר לשכב על מיטת שיזוף ליד בריכה ולאכול ארטיק דובדבן?" מלמלתי, ונאנחתי מהנאה.

"וגם מי צריך את רונוש?" התגרתה בי לין.

"די, לין! ביני לבין רון לא היה ולא יהיה כלום. הוא פשוט נחמד. והייתי שיכורה. והיה לי מאוד כיף איתו, אבל אני אוהבת את ג'וני, ועדיין מתפללת שנחזור." הלוואי שהוא יתרפס, יבקש סליחה, יבכה בשביל שאסלח לו.

ואז נוכל להיות שוב ביחד.

"כן? אם לא היה כלום למה ביקשת שנאכל ארוחת בוקר בחוץ איפה שהוא אכל?"

"מממ..." הרהרתי. "רציתי להרגיש את השמש על גופי." חייכתי בשביעות רצון.

 "בטח." לין גלגלה את עיניה. "פשוט נדלקת על אח שלי."

"כונפה!" צעקתי והכהתי בה.

לין צחקה, הרביצה לי בחזרה וזרקה אותי למים.

"סתומה בשכל," קראתי בעצבים ויצאתי מהבריכה. כמעט וזרקתי אותה גם לבריכה, עד ששמעתי את קולו של רון.

"רק לי מותר לזרוק את אחותי למים!"

רון הרים את לין, סובב אותה קצת באוויר, גרם לה לצרוח כמו צפרדע ולבסוף זרק אותה לבריכה.

הוא הסתכל עלי וחייך את החיוך המדהים שלו, ששבה את ליבי וגרם לו לפעום במהירות.

"עכשיו תורך!"

הוא תפס אותי חזק, אבל אהבתי את זה. סובב אותי גם גופנית וגם נפשית, גרם לי לצרוח מכל הסיבות האפשריות, ולהתרגש- ממגע גופו החם קרוב אל גופי.

אחרי שנייה הרגשתי את קור המים, ולין חיבקה אותי וצחקה.

"בוקר טוב," אמר, הביט בי, קרץ והלך.

"אהבה באוויר!" צעקה לין, ואני סתמתי לה את הפה.

את המשך היום העברנו שלושתינו בצפייה מרובה בטלוויזיה ובסרטים, ובערב הלכנו למסיבה שערך עדן. לא התחשק לי ממש ללכת למסיבה, אבל לין שכנעה אותי באמצעות משקים אלכוהולים.

היא באמת דלוקה על העדן הזה.

לבשתי גופיה שחורה מנצנצת קצת עם כתפיות עבות. כמובן שלין הביאה לי אותה, בחיים לא הייתי קונה דבר שכזה. ג'ינס כהה גבוה צמוד, נעליים סגורות יפות שחורות. לין איפרה אותי, ואני איפרתי אותה,

החלקתי את השיער, ו- וואו, נראיתי מדהים.

לין גם נראיתה ממש טוב, עם גופיה סגורה בצוואר לבנה וטייץ שחור. סילבן הסיע את שתינו אל הבית של עדן, שם כבר הייתה מוסיקה רועשת, נערים בהמוניהם, והמון אלכוהול.

"לין!" בר ניגש אלינו. "תהנו לכן, לשתות הרבה, הא סוואנה?" קרץ אלי, והגיש לכל אחת מאיתנו כוס שתייה. חייכתי אליו חיוך גדול, הבן אדם הזה פשוט הצחיק אותי בכל מילה שלו.

"אני לא מרשה לך לשתות היום," אמרתי ללין ושתיתי בשלוק את השתייה שלה.

"יואו! בהמה!" צעקה וחטפה את השתייה שלי, ואחר-כך רעדה. "אוי ווי, אני שונאת סמירנוף!"

"בואי, נלך לחפש קצת ואן-גוך."

טיילנו קצת ברחבת חצר הבית, הסתכלנו על האנשים הרוקדים וחיפשנו משהו יותר נורמלי לשתות. משהו קצת עצר בעדנו מלרקוד ללא השתייה.

במהירות מצאנו את באר המשקאות, ומזגתי לשתינו וודקה קצת יותר טעימה עם מיץ תפוחים. אחרי זה שתינו עוד כמה שוטים, והשגחתי שלין שותה במידה נכונה.

ואז, הראש הגיע, ורצנו לרחבת הריקודים.

"כי אם אתה לא באמת פה!!!!" צרחה לין, ואני המשכתי אותה- "אז גם אני לא רוצה להיות פה!!!!"

"אני רוצה להיות לידך!! שחור וזהב, שחור וזהב!"

שתינו צחקנו, הסתובבנו, רקדנו ושרנו. הרגשתי בעננים, הרגשתי שהחיים שלי מושלמים. ששום דבר לא נהרס, וזה שג'וני יצא מחיי לא אומר שהם כבר לא שלמים. ברגע הזה באמת הבנתי שאני יכולה להתגבר על ג'וני

בארבעה ימים. הרי כל היום עד עכשיו הוא לא עלה לי לראש בכלל.

"לינוש," נשמע קול חמים, שבקושי נשמע עם כל ההמולה.

"עדני!!!" צעקה לין בשכרות וחיבקה אותו חיבוק ענק. מפה לשם, הם נעלמו להם, ואני נשארתי לבד ברחבה. הייתי שיכורה, כך שלא היה אכפת לי לרקוד לבד ליד המון אנשים שאני לא מכירה. אם הייתי פיקחית בחיים

לא הייתי נשארת ככה.

אבל, במהרה ניצלתי.

"אני אוהב אותך לבד, זה נותן לי עוד זמן מדהים איתך." וואו. איזה משפט, ואיזה קול גברי, ואיזה חמימות יש לי באוזן. הסתחררתי קצת, והסתובבתי אליו. ידיי התעטפו על העורף שלו והבטתי בו בחולמניות.

"אתה גבר מושך, אדון רון." וואו. פדחנית שכמותי.

רון צחק צחוק ענק, וחיבק אותי. "את אישה יפה."

"רק כשאני לבד!"

"רק כשאת לבד אני יכול לעשות מה שבא לי."

"מממ.." מלמלתי. בא לי לנשק אותו. "מה בא לך לעשות?"

רון הסתייג קצת. "לא מה שאת חושבת, סוואנה." הוא נראה עצבני במקצת.

"אמרתי משהו לא בסדר?"

"תראי, אני לא מעוניין בסטוץ."

העיניים הכחולות שלו ננעצו בעיניי. הן היו כל-כך תמות ויפות, וממש הייתי יכולה לראות דרכן כל מה שעובר לו בראש. אבל... הוא רוצה אותי בתור משהו רציני? זה מוזר. אני בקושי מכירה אותו.. ומה עם ג'וני?

הבטתי לרצפה.

"הבנתי." אמר בקצרה, הפנה אלי את גבו ופסע לכיוון לא ידוע.

רק שאלה אחת נותרה לי לשאול את עצמי. הפסדתי אותו?

"לין!!!" צעקתי ברחבי חצר ביתו של עדן. דמות מוכרת התקרבה אליי. היה לי קצת קשה להיזכר בשם.

"אני רואה שיש פה מקרה בנות חמור," עכשיו הבנתי שזה אורי. "מה קרה?"

"אני פשוט חייבת עכשיו את לין," אמרתי בקול שיכור, קול שרוצה לבכות. מעדתי.

"את בסדר?" הוא כיווץ את גבותיו בחיוך, דבר שגם לי להרגיש מבוכה.

"אני צריכה את לין."

"בואי, בואי נשב." אורי הוביל אותי לספסל נדנדה שהיה בחצר האחורית, שם הייתה בריכה, והכניסה לשם הייתה אסורה. כנראה עדן לא רוצה שיהרסו לו את הבריכה כמו שבדרך כלל במסיבות כאלו זה קורה.

אבל כמובן שלחבר הכי טוב שלו מותר להיות שם.

"תחכי כאן, אני אביא לך לחם ומים, בסדר?" לא הספקתי להגיב והוא כבר נעלם.

נדדתי למחשבות על האנשים שכאן והאנשים שבקיבוץ. האנשים כאן כל-כך מתחשבים ונחמדים. אורי לא מכיר אותי בכלל. אני לא חושבת שנער בקיבוץ היה הולך להביא לי לחם ומים כשאני שיכורה, או יושב איתי לדבר כשיש פה 'מקרה בנות חמור'.

תוך לא הרבה זמן שהייתי לבד ונשמתי אוויר, אורי חזר עם פרוסת לחם ומים. את הפרוסה טרפתי, ואת המים היה לי קצת קשה לשתות כי כל הזמן חשבתי שזה וודקה.

"שתית יותר מידי?" שאל.

"לא, זה פשוט רון." התחלתי לברבר, לפרט, לתאר, את כל הסיפור עם רון. אורי היה נראה כאילו קצת לא נוח לו. תהיתי אם הוא ילך לספר לו משהו.

"אז את כן בעניין שלו?" הוא וידע. 

"די ברור שכן אם אני ככה מתבאסת מזה..." הרהרתי. "אבל אתה מבין, איך אני עכשיו אספר לו שלפני כלום זמן תפסתי את חבר שלי בוגד בי, ושאני עוד קצת מאוהבת בו, ושקשה לי כל-כך מהר לעבור למשהו רציני?

וזה באמת כל-כך מוזר כי אנחנו בקושי מכירים. למרות שאל תבין אותי לא נכון, כל שנייה איתו אני מרגישה שהחיים שלי נהיים שוב מושלמים."

"למה שלא תגידי לו כל מה שאמרת לי? אני בטוח שרון יבין. הוא קצת רגשן, ונעלב כשהוא חושב שלא רוצים אותו, בגלל זה הוא הגיב ככה. תביני, האקסית שלו נפרדה ממנו ואחר-כך הוא גילה שבמשך חודשים היא הייתה עם מישהו אחר, ונפרדה ממנו בשביל להיות חברה שלו. הוא לא ממש בוטח בבנות, הוא רוצה את ההסכמה הזאת שאת רק שלו, אבל תנסי לגרום לו להבין אותך. זה ברור שאת עברת גם משהו קשה."

חייכתי אליו כאות תודה. "תודה רבה, אורי. אין לך מושג כמה אני מעריכה את הדאגה שלך."

"אני מקווה לפחות שלימדתי אותך שבמקרי חירום לא תמיד צריך את לין, אה?" קרץ אלי וקם. "את באה?"

"לא, לא. אני אשאר כאן עוד כמה דקות."

כשהוא נעלם מהשטח, הוצאתי את קופסאת הסיגריות שלי מהכיס האחורי. 11 סיגריות, עכשיו כבר 10.

שאפתי, השארתי את העשן בריאות, והוצאתי. רון לא סובל אותי, ג'וני לא סובל אותי, לין נטשה אותי. אולי כדאי שאני אקצר את הטיול ואחזור הביתה לקיבוץ? למיטה שלי, לאמא שלי?

"ככה את מעשנת מרלבורו בלי לחלוק איתי?" הקול שלו הקפיץ אותי מהספסל, וגם את הלב שלי. חייכתי אליו בחזרה, וחיבקתי אותו חיבוק גדול.

"איך ידעת איפה אני?" שאלתי, והתיישבתי בחזרה.

"אורי."

בהיתי בנקודה לא ברורה ותהיתי אם הוא סיפר לו הכל.

"הוא אמר לי שיש לך משהו להגיד לי." אמר כאילו כרגע קרא את מחשבותיי.

תקעתי בו מבט לא מבין.

"קדימה," אמר וליטף את ידי. "ספרי לי."

"בדיוק לפני שבוע, אולי אפילו בשעה הזאת, הסתובבתי בקיבוץ בלילה לבד עם עצמי. זה היה אחרי ריב עם האקס שלי, אחרי שהוא דיבר אלי כמו לעבד שלו, ואחרי שהוא התעלם ממני יום שלם. וכל זה רק בגלל שעישנתי סיגריה אחת במסיבה. האמת, יש לו מה לכעוס. שלושה חודשים הוא עוזר לי להיגמל, אומר לי כמה שהוא לא יכול לראות אותי הורסת לעצמי ככה את הגוף, ואז ככה אני הולכת והורסת הכל עם סיגריה אחת. אבל הצורה שבא הוא הגיב הייתה נוראית, וגרמה לי לראות שהוא לא אוהב אותי יותר. בקיצור, כשהלכתי ברחוב חשבתי לעצמי כמה שזה כבר צריך להיגמר, אבל תמיד הייתה לי בראש המחשבה שזה יסתדר, ושהוא יבוא ויבקש סליחה. הלכתי ברחוב של אחת החברות הטובות שלי, שמעתי צחקוקים, וראיתי אותו מתנשק איתה."

רון חיבק אותי בידו האחת. המגע היה עדין ונעים. "אני מצטער, יפה שלי. שומעים בקול שלך כמה שאת פגועה."

חייכתי חיוך עצוב והרגשתי אי נוחות שאני מגלה בפניו את כל הדברים שמתחוללים בי.
"בקיצור, העברתי כמה ימים של גיהנום עד החופשה הזאת, ועכשיו יותר טוב לי. הרבה יותר טוב לי."

"אז למה הגבת ככה כשאני רציתי איתך משהו מעבר?"

הרהרתי. "בעיקר בגלל שעדיין קשה לי לסמוך על בנים, ושהכל כל-כך טרי."

רון חייך. "אני לא רוצה שנהיה חברים או שנתחתן. אני רק רוצה שתדעי שאת לא סתם אחת בשבילי, ואני מקווה שאני לא סתם אחד בשבילך."

חייכתי חיוך ענק והתקרבתי אליו עוד יותר. "אז כן, אפשר לסכם שיש בנינו משהו מעבר."

ישבנו ככה כמה שניות מחובקים ושותקים, שתיקה נעימה וכיפית שכזאת. שתיקה שבחיים לא הייתה לי עם ג'וני.

"ורק שתדעי, בעיניי אין לו מה לכעוס עלייך. גמילה זה לא משהו שבא לא בשלושה חודשים, לא בחצי שנה ולא בשלוש שנים. הוא היה צריך להיות סבלני, ולתת לך את הסיגריה הזאת פעם ב-, ואף פעם לא להתנהג אלייך ככה או לכעוס עלייך בגלל דבר שכזה. איך הוא מסוגל לכעוס עלייך בגלל סיגריה כשהוא הולך ומתנשק עם חברה שלך? באנה, הוא כזה אפס!" קולו הפך ממרגיע למעוצבן.

"הוא אפס, הוא טמבל, הוא זבל. אבל אין יותר מה לדבר עליו או להתעצבן, זה עבר וזהו זה." חייכתי אליו.

הבטנו אחד לשנייה בעיניים כמה שניות, ומאותו רגע שלשנינו זה עלה בראש, כבר לא הייתה דרך חזרה. הוא חייך אלי חיוך אחרון, התקרב אלי ונישק אותי נשיקה ארוכה ונעימה. השפתיים שלו היו הדבר הכי מדהים שהרגשתי, ופרפרים עפו בכל גופי.

"אני מקווה שאת יכולה לסמוך עלי קצת."

"גם אני מקווה שאתה סומך עלי,"

"שמעת על מה ששלומה עשתה, אה?" הוא חייך ואני צחקקתי.

"כן."

"מאז מה שקרה איתה, אני הבנתי שאין לי מה לכעוס יותר על שום דבר. הבנתי באמת מה טוב ורע בחיים, וגם אם את תעשי משהו שאני ממש לא אוהב, כל עוד זה לא שובר לי את הלב, אני בחיים לא אכעס עלייך."

"זאת בדיוק הדרך שבה התנהגתי עם ג'וני, אבל כנראה שכשמתנהגים כמו שצריך מקבלים רק חרא."
"לא מדברים עליו, נכון? בואי, נחזור לרקוד."

"את ורון מושלמים!!!!" צעקה לין.

"שקט את!" חייכתי והכתי בה.

"איזה נשיקות הלכו שם על הרחבה!"

"ועדן ואת זוג המאה!"

"מה פתאום זוג, סתם מפלרטטים קצת. יאללה, את באה לחזור לרקוד?"

"לא, לא." התעצלתי. "רקדתי עכשיו איזה שעתיים עם רון."

לין חייכה ורצה לרחבה, ואחרי שתי שניות כבר התנשקה עם עדן. האמת שהם היו ממש יפים ביחד, כאילו הערים באמת הדבר היחידי שמפריד ביניהם.

בדיוק ברגע שהסתכלתי בטלפון שלי לבדוק מה השעה, וגיליתי שהיא שתיים וחצי בלילה, קיבלתי שיחה ממספר לא מזוהה.

"הלו?"

"סוואנה? זאת סתיו."

הלב שלי הפסיק לפעום. לא עניתי.

"סוואנה?"

"כן?"

"תשמעי, את לא מבינה כמה שאני מצטערת על מה שעשיתי לך. אני כל-כך אוהבת אותך, אני כל יום יושבת ובוכה על מה שעשיתי לך."

"טוב. מה את רוצה שאני אגיד על זה?" רק רציתי לנתק לה את השיחה ולזרוק אותה לגיהנום.

"את תוכלי לסלוח לי?" קולה נשמע חנוק.

"לא. את זבל של חברה, זבל של בן אדם, והלוואי שתיכחדי." וואו, כשאני שיכורה אני לא דופקת חשבון.

"אני מצטערת סוואנה! בבקשה!"

"מה קרה, הוא זרק אותך אז עכשיו את מחפשת אותי? איפה היית כל השבוע הזה אה?"

"מה זאת אומרת?" היא נשמעה מופתעת.

"מה מה זאת אומרת?" לא הבנתי כלום.

"סוואנה, ג'וני ואני ביחד... אני מבקשת סליחה על איך שזה יצא, ועל הבגידה."

"פאק! פאק! זונה מטומטמת!" צעקתי וזרקתי את הפלאפון שלי על הרצפה. אני שונאת אותה, אני שונאת את האדם המתועב הזה! בא לי להוריד לה את הראש, להוריד לו את הראש, ואז לשרוף אותם באש הגיהנום.

אני לא מאמינה שהם ביחד. אני לא מאמינה איך ג'וני היה יכול לשבור אותי ככה, להרוס אותי, לשרוף את החיים שלי, וכל-כך מהר למצוא לעצמו חברה חדשה? הוא בן אדם מרושע, מגיע לו לסבול כל החיים שלו.

"מה קרה?" רון רץ אליי. "מי עיצבנה אותך?"

"זאת סתיו! זונה, זונה, זונה!!"

רון התכופף להרים לי את הפלאפון, "מה היא עשתה?"

"התקשרה אלי עכשיו, אמרה לי כמה שהיא מצטערת, ואחר כך אמרה שהיא וג'וני חברים! בת של זונה!"

רון חיבק אותי, "אז הם חברים, שיחנקו ביחד. יש לך אותי, נכון? מה אכפת לך מבוגד וזונה?"

חייכתי, רון הוא האדם היחידי שיצליח להרגיע אותי, לא משנה מה הוא יגיד.

"הכל בסדר, את האדם הכי יפה והכי טוב בעולם הזה! לא מגיע לך לסבול בגלל שני אנשים מפגרים."

"אתה צודק." חייכתי אליו, ונישקתי אותו נשיקה קטנה ונעימה.

"את יפה, את זה כבר אמרו לך. ושירים כתבו לך גם. ים של מכתבים הם שלחו לך, טיולים מסביב לעולם. כלנית, נרקיס וגם ורד, מחכים על סף דלתך. שוקולד מארץ אחרת מחכה על שולחנך.

יום אחד יבוא איזה מלך, שיבנה לך ארמונות, ותחיו באושר ועושר, אבל את לא תפסיקי לבכות בגלל שאף אחד לא אהב אותך כמוני. בכל העולם, את יכולה לחפש... אבל אף אחד לא יאהב אותך, כמוני."

שר לי רון את אחד השירים שאני הכי אוהבת כששכבתי במיטה שלו בלילה. לין נשארה לישון אצל עדן, ואם לא הייתי כל-כך רוצה לבלות עוד זמן עם רון, היה לי מאוד אכפת מזה. אבל נהנתי מעוד זמן איתו לבד.

רון שכב על שמיכה על הרצפה ליד מיטתו הזוגית, כי לא הרגשתי בנוח לישון איתו באותה המיטה, והוא קיבל את זה באהבה. שכב מתחתי, החזיק לי את היד, ושר לי שיר ערש מרגיע ואוהב.

"רון,"

"כן?"

"תודה על הכל."

"אין לך על מה להודות. מגיע לך הכל." הוא התרומם, התקרב אלי ונתן לי נשיקת לילה טוב.