הפינה הקטנה והשקטה שלי

והפעם אני גם מתכוונת לזה.

אני מבינה הכל עכשיו, זה פשוט לא זה.

וזה כואב, וזה קשה. והדמעות בעיניים שנאבקות לזלוג על הלחיים, אבל לא.

אני לא אתן לזה לקרות.

בכיתי כבר יותר מדי.

זה נגמר.

אני מוותרת עליך,

והלב שלי עוד שניה נעקר מהמקום

אבל הבנתי. וחשבתי הרבה.

אני הרבה יותר חשובה מהאהבה הבלתי אפשרית הזאת.

אני הרבה יותר חשובה מהדמעות והבכי הבלתי פוסק הזה.

אני הרבה יותר חשובה מהמחשבות אל תוך הלילה של 'מה אם..?' ו-'מה היה קורה אם אולי...?'.

אני הרבה יותר חשובה מכל זה.

נמאס לי לראות את עצמי מתפרקת ונשברת בגלל אהבה חד צדדית שאין לה עתיד.

אף פעם לא היה לה האמת

אבל אני מבינה הכל עכשיו.

ואני מוותרת,

ומשחררת

באמת.