הפינה הקטנה והשקטה שלי

החופש עבר לי מהר מדי.. מדי מדי..

לא עשיתי בו כלום האמת, הייתי רוב הזמן בבית, בחדר. והנה תכף חוזרים כבר לשיגרה. כיתה י"ב הא? עוד לא מאמינה שזהו, שנה אחרונה. מקווה שגם עכשיו הזמן יעבור מהר! אני כל כך מחכה לרגע הזה שאני אסיים ללמוד. מחכה כבר לרגע הזה של הגיוס. וכל הזמן כולם אומרים לי 'את תתגעגעי לבית ספר' ואני מתווכחת שאני לא, והם מתווכחים שאני כן, ואז אני מתעצבנת, כי אני יודעת מה אני אומרת. אני יודעת שאני לא אתגעגע. אם זה היה תלוי בי הייתי ממשיכה לשבת בבית ולא חוזרת לבית ספר. אני שונאת את המקום הזה, את האנשים ששם. כל כך רוצה לא לראות אותם יותר, לדעת שזהו נגמר. בא לי כבר התחלה חדשה, להתגייס. ושוב, כולם אומרים שיהיה לי קשה ושאני אבכה כל הזמן. אז מה??? אז אני אבכה! אז יהיה לי קשה! אבל אני רוצה בכל זאת להגיע לשלב הזה בחיים שלי שנקרא צבא. אני זקוקה לדרך חדשה, למשהו חדש ושונה בחיים שלי. זקוקה לסטירה המצלצלת שבטח תגיע, עם כל הקושי שיש בכל התחלה חדשה. אז אני אבכה, אז יהיה לי קשה, אז אני אתלונן, אז מה. אני יודעת שבסופו של דבר אני אתרגל, מתרגלים להכל. אני פשוט צריכה את הדבר הזה שיעורר אותי, שידחוף אותי לחיים האמיתיים. צריכה את המרחק הזה, לא להיות קרובה לבית, לעיר, לאנשים האלה. רוצה לראות פרצופים חדשים. רוצה לשנות אוירה. הלוואי שזה יגיע כבר, אני מחכה לזה...

ובאותה נשימה גם מקווה שהשנה האחרונה הזאת תעבור כמה שיותר בסדר, בתקווה שלא יהיה עומס מטורף כמו בי"א... ושאני אתן את כל כולי, פוש אחרון, לסיים כמו שצריך.

בהצלחה לתלמידים שבינינו:)