הפינה הקטנה והשקטה שלי

קשה לי עם איך שאני נקשרת לאנשים.

קשה לי עם הקנאה המטורפת שאני מרגישה בכל פעם שהוא הולך אליה, נפגש איתה, מדבר איתה, מדבר עליה.

כוסעמק, אתה הומו. ואני בכל זאת מקנאה.

והתנשקנו אלף פעם. אפילו אתמול.

ואני מקנאה.

ואני לא אוהבת אותך בקטע כזה

אתה חבר טוב שלי, וכן בשבוע האחרון פתאום חזרנו יותר לדבר, כמו פעם.

ואני אוהבת את זה, וכיף לי, וזה היה לי חסר.

אתה היית חסר לי.

אבל הנה שוב, אני לא יכולה להתמודד עם הקנאה הזאת.

קשה לי איתה וזה מטמטם אותי.

וזה לא רק איתך. זה גם איתו.

ואולי איתו זה כבר משהו אחר, כי יש בינינו משהו שאף אחד אחר לא יבין.. אבל שוב, אנחנו לא ביחד.

והאמת?... שאולי כן הייתי רוצה שנהיה. תמיד רציתי, לא אכחיש.. אבל הנסיבות מקשות קצת.

ואני מקנאה

ואני רכושנית

וזה מחרפן אותי כי אני לא אוהבת שאני ככה, בדיוק כמו שאני לא אוהבת שאחרים ככה.

אבל אולי עליי אני קצת יותר לא אוהבת, כי קשה לי להתמודד עם עצמי ועם הרגשות שלי,

אני תמיד מדחיקה ומכחישה.

אבל כואב לי בפנים.. זה צובט ושורף קצת, ואני שונאת להרגיש את זה....

זה אוכל אותי מבפנים.