הפינה הקטנה והשקטה שלי

פתחתי בלוג סיפורים.

עבר די הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שכתבתי...

לפני כמה זמן כשקניתי (סוף סוף) מטען חדש למחשב הנייד, אחרי חצי שנה בלעדיו, נכנסתי לכל מיני תיקיות, וגם תיקיית הסיפורים שלי הייתה שם. התגעגעתי. פעם פתחתי כאן בלוג במיוחד בשביל זה, אחר כך התחלתי להזניח עד שלאט לאט נעלמתי. לא יודעת, החשק לכתוב פשוט נאבד. אבל הוא חזר. אז פתחתי בלוג חדש רק לסיפורים. דרך טובה להתבטא ולפרוק לדעתי...

לא יודעת אם בא לי לפרסם כאן אותו, או אם בא לי לפרסם שם את הבלוג הזה. לפחות לא כרגע.. אולי בהמשך. משום מה זה מרגיש לי שאיחשף יותר ממה שאני רוצה, אם אפרסם אותו כאן.

וכמו שהרבה מכם בטח כבר הבינו, נורא קשה לי עם החלק של החשיפה. 

ובנושא אחר לגמרי, שלחתי מכתב לצבא בקשר לדחיית גיוס. ולא אישרו לי. אז שלחתי שוב, והפעם מנומק יותר. מקווה שזה יעשה משהו. אני ממש לא מתכוונת להתגייס ככה, עם כל הבעיות. אני רוצה לסדר אותן קודם, והם לא מבינים את זה! לא רוצה לגמור בתור פקידה או כל תפקיד אחר לא משמעותי. וסליחה, כן? אולי יש כאלה שזה דווקא כן תפקיד משמעותי בשבילם, אבל בשבילי לא. אני שואפת לרחוק, לגבוה. יש לי כל כך הרבה יכולות, נתונים, ורצון. והם מייאשים אותי. פעם אחר פעם. מה כבר ביקשתי? לתקן את המידע השגוי שיש להם עליי? כי זה פוגע בשירות שיהיה לי? ובכל הראייה שלהם עלי. אבל אין עם מי לדבר. חראות. מקווה שזה יסתדר.

עוד חודש בדיוק אני מסיימת ללמוד! נשארו לי עוד ארבע בגרויות לעשות וזהו, איזה כיף! (החיים הם אחלה כשעושים חצי מהבגרויות בחורף!). אז היום עשיתי מתכונת, הלך לי טוב. בראשון יש לי מתכונת נוספת, בספרות הפעם. מתפללת להצליח! ושבוע לאחר מכן הבגרות הראשונה לקיץ הזה. וכמה ימים אחר כך מתכונת נוספת. ואז שבועות. וישר אחרי החופש בגרות נוספת! (מה שאומר שכל החופש יתבזבז על חרישה. אוף.) ואז 2 בגרויות אחרונות ושלום לבית ספר! איזה כיף.

בימים האחרונים עוברות לי כל מיני מחשבות בראש בקשר לסוף השנה. לא יודעת להסביר למה ואיך, אבל משום מה אני לא כל כך מביעה רצון/התלהבות/ציפייה מהנשף של י"ב, מהאפטר, וממסיבת הסיום. האמת? לא בא לי ללכת אפילו.... ואני יודעת, זה פעם בחיים, זאת חוויה, כן. ברור לי. אבל באמת שאין לי מושג איך להסביר את ההרגשה.... פשוט אין לי חשק לזה... אני לא אוהבת את השכבה שלי כל כך. גם לא את הכיתה. להתגעגע? לא בטוח שאתגעגע. במיוחד לא לילדים. כן, אני יודעת, כולם אומרים את זה ובסוף בוכים שהם מתגעגעים לבית ספר, אבל אף אחד לא יבין באמת. אני רצינית, לא אתגעגע. לא טוב לי שם. ולא בא לי ללכת לנשף, עם כל השמלות היפות, והאיפור, וכל הבנות ייראו כאילו יצאו מאיזו אגדה יפה, ואני אתבייש להסתובב שם, כי אני הרי כל כך לא אוהבת שמביטים בי, לא רוצה שיראו אותי. לא אוהבת את זה.... וכולן יתלבשו יפה. ומה אני? שום דבר לא יפה עליי. אני כל כך שונאת את עצמי. ואני כל כך אוהבת את תקופת הבגרויות הזאת, כי אני בקושי נמצאת בבית ספר, וככה פחות נתקלת באנשים. אז אני לא יודעת מה לעשות בנושא הזה.... גם שמלה אין לי.... והנשף בערך עוד חודש-חודש וחצי.

מתלבטת.

בכל אופן, שבת שלום