הפינה הקטנה והשקטה שלי

קשה לי עם איך שאני נקשרת לאנשים.

קשה לי עם הקנאה המטורפת שאני מרגישה בכל פעם שהוא הולך אליה, נפגש איתה, מדבר איתה, מדבר עליה.

כוסעמק, אתה הומו. ואני בכל זאת מקנאה.

והתנשקנו אלף פעם. אפילו אתמול.

ואני מקנאה.

ואני לא אוהבת אותך בקטע כזה

אתה חבר טוב שלי, וכן בשבוע האחרון פתאום חזרנו יותר לדבר, כמו פעם.

ואני אוהבת את זה, וכיף לי, וזה היה לי חסר.

אתה היית חסר לי.

אבל הנה שוב, אני לא יכולה להתמודד עם הקנאה הזאת.

קשה לי איתה וזה מטמטם אותי.

וזה לא רק איתך. זה גם איתו.

ואולי איתו זה כבר משהו אחר, כי יש בינינו משהו שאף אחד אחר לא יבין.. אבל שוב, אנחנו לא ביחד.

והאמת?... שאולי כן הייתי רוצה שנהיה. תמיד רציתי, לא אכחיש.. אבל הנסיבות מקשות קצת.

ואני מקנאה

ואני רכושנית

וזה מחרפן אותי כי אני לא אוהבת שאני ככה, בדיוק כמו שאני לא אוהבת שאחרים ככה.

אבל אולי עליי אני קצת יותר לא אוהבת, כי קשה לי להתמודד עם עצמי ועם הרגשות שלי,

אני תמיד מדחיקה ומכחישה.

אבל כואב לי בפנים.. זה צובט ושורף קצת, ואני שונאת להרגיש את זה....

זה אוכל אותי מבפנים.

אז נכנסתי לויקיפדיה ונסחפתי בין כל העמודים שקשורים בנושא, וגיליתי שיש שם לא מעט תסמינים שקורים גם אצלי.

חרדה חברתית - יותר מדי, אבל יותר מדי מזדהה עם כל מה שכתוב על זה. ויצא לי לקרוא על הנושא הזה לא מעט. פעם עשיתי את השאלון של זה, שנועד לבדוק אם יש לך חרדה חברתית או לא, ויצא לי שכן וברמה גבוהה מאוד. מלחיץ משהו...

הפרעת אישיות פרנואידית - נשמע כל כך כמוני. 

הפרעת אישיות נמנעת - אבוי. כל כך אני, שוב.

והיו עוד כל מיני שאני אפילו כבר לא זוכרת

זה ממש מטורף שכל מה שכתוב קורה גם לי!

למרות שכן, ויקיפדיה זה לא רופא ולא פסיכולוג ולא צריך לקפוץ למסקנות ישר

בלה בלה בלה, כן אני יודעת, אלף פעם אמרו לי את זה.

אבל אם יש משהו שאני יכולה להיות בטוחה בו במיליון אחוזים, אז החרדה החברתית.

בדיוק אני, כל כך אני.

נכנסתי לאתר שעוסק בנושא הזה לעומק, והיו שם הרבה חומרים על החרדה הזו,

עשיתי גם את השאלון, וזה יצא שיש לי ברמה גבוהה מאוד.

נראה לי שאני צריכה פסיכולוג

מעצבן שאתה כבר לא שם לב אלי כמו פעם

מעצבן שהפכתי לעדיפות שניה בשבילך

מעצבן שאתה לא טורח להתייחס אלי

מעצבן שלא אכפת לך

מעצבן שאתה מסתובב עם החבר'ה האלה שלך ולא שם עליי בשיט

מעצבן שכל כך אכפת לי

מעצבן שמעצבן אותי

מעצבן שכל זה קרה אחרי הנשיקה שלנו

ידעתי שזה לא יעשה טוב...

זה לא פייר. היינו כל כך קרובים. תמיד היית מספר לי הכל, ורק לי.

עכשיו עם החבר'ה האלה שלך שהם גם דו מיניים, הומואים או לסביות אתה מבלה יותר.

ואליה אתה דבוק, ובטח כל היום מספר לה הכל. בדיוק כמו שהיית עושה איתי.

זה לא פייר... 

אז מה אם הם כמוך, ואולי יש לכם נושאי שיחה משותפים וחוויות למיניהן שאני לא אבין כי אני לא מהקהילה,

אבל לאן נעלמה החברות שלנו...

תיסכול.

סתם פתאום ככה... יושבת לי ולומדת לבגרות בעל פה שיש לי מחר.. והבלוג עולה לי בראש.

נכנסתי, והרגיש לי אפור מדי, קודר מדי.

החלטתי לעצב... והנה.... בערך שעה, אולי קצת פחות או קצת יותר, ובמקום ללמוד יצא שעיצבתי את הבלוג קצת..

הכנסתי לו קצת צבע... 

אני אוהבת את הצבעים האלו

וקצת נחמד לי...

אולי זה בגללו, מי יודע..

וכנראה שעכשיו כדאי שאלך לישון.... בכל זאת, בגרות, ועוד בעל פה, איזה כיף

לילה טוב