היום בבוקר ראיתי כתבה על חייל צה"ל שהתהפך ונהרג ,בתור חיילת לכל דבר מה שליווה אותי זה כמה עצוב זה שאתה לא יודע מה יקרה מחר .
מפה לשם המשכתי בשגרת היום שלי , עד שהגיע לאוזניי השם של החייל ומאיפה הוא ..
החייל הוא ילד מהעיר שלי , ילד שהכרתי , לא אישית ברמה הכללית ובעיקר שלמד עם אחי בכיתה .
למרות שלא הכרתי אותו אני נכנסת כמעט כל רגע לקיר שלו לראות מה חברים כתבו לו , לראות תמונות שהם מעלים וכשאני מסתכלת בתמונה שלו עולות לי דמעות .
לא יודעת אפילו איך להסביר , לא מכירה אותו יותר משלום שלום ועדיין קשה לי .
לחשוב שילד שעוד לא עברה שנה מאז שסיים כיתה י'ב, ילד שרק התחיל את השירות הצבאי שלו , ילד שעוד לא ראה עולם איבד את חייו .
איך מישהו כתב אצלי בפייסבוק " במקום לעמוד כל השכבה השנה ביחד ביום הזיכרון , כל השכבה תעמוד מולך " .
צימרר אותי משפט כ"כ קולע לחשוב שהילד הזה נפטר לא בגלל מלחמה או פעילות טרור אלא בגלל נהיגה לא בטוחה .
לחשוב שהכל כתוב למעלה וכנראה זה היה זמנו ללכת , כנראה שאלוהים רצה אותו קרוב אליו וכנראה באמת הוא הספיק כל מה שהיה צריך .
הוא שמר עליינו מלמטה ועכשיו עלה למעלה ושם הוא ישמור עליינו .
אליחי שטרית שנשמתו תיהיה צרורה בצרור החיים .
https://www.youtube.com/watch?v=q6Dk2qVyDGc
בבלוג זה
בכל הבלוגים
