סופי

אני יושבת בקניון "לב במפרץ" בחיפה ליד אחד מהשולחנות האדומים שמפוזרים בסביבות בית הקפה. הסקצ'-בוק פתוח והטוש הצהוב ביד, משרבט פרצוף של ילדה שעברה לידי לפני רגע. האוזניות פועלות במלוא הווליום, מנגנות את אותו השיר שאני מתעקשת לשמוע בלופים כבר שבועיים.

אני מרימה את מבטי לרגע, רואה אותו מתקרב ולא יכולה לעצור את החיוך שמתפשט לי על הפרצוף. אני אורזת במהירות את כל רכושי וכשהוא מגיע אלי אני מחבקת אותו והוא מנשק את קודקודי. הבדלי הגובה בנינו מאפשרים לו לעשות זאת בלי בעיה. אחרי כמה שניות השפתיים שלי פוגשות בשלו, בדיוק מה שציפיתי לו כל החופש, מה שחיכיתי לו בכליון עיניים.

הולכים לסרט, היד שלי לא עוזבת את שלו. אני לא מתרכזת יותר מדי בסרט ולפרקים גם הוא ואז אנחנו לא מתרכזים ביחד. יוצאים מהסרט. לאן נלך? לים. שיהיה. עולים על רכבת ובאמת שקשה לי לא לחייך. כל כך התגעגעתי אליו, זה ממש חולני.

אחרי ניווט לא כל כך מוצלח מצד שנינו אבל אופטימיות סמוכה ובטוחה מצידי, מגיעים לים. הולכים לאורכו ונכנסים לרצועת חוף זרועת אבנים ומבודדת מעיניים בוחנות.

יושבים.

מדברים שטויות, אבל נאמרו גם מילים שאני אשמור לעצמי ולא אכתוב או אגיד אותן למישהו אחר, אחרת הקסם יעלם.

רוכנים אחד כלפי השני ושפתינו מתחברות כאילו זה הדבר הכי טבעי בעולם, כמו שני חלקי פאזל שמתחברים ללא כל קושי.

אני נשענת אחורה וגופו מעפיל ולוחץ על שלי כנגד האבנים החלקות. כל כך חם אבל אני לא רוצה שהוא יפסיק לגעת בי. לעולם.

אנשים מתחילים למצוא את רצועת החוף שלנו. אנחנו קמים והולכים בחזרה לתחנת הרכבת, כי חיפה כל כך רחוקה מהבתים של שנינו וצריך להתחיל לחזור הביתה.

שנינו יושבים בתחנת הרכבת, אני נשענת עליו והוא לוחש לי שאני מושלמת ושהוא אוהב אותי, והלב שלי מתפוצץ מרוב אושר. הוא מלווה אותי לרציף שלי ואז הולך לרציף שלו. אחרי כמה שניות על הרציף שלי אני רואה אותו על הרציף ממול. הוא מתיישב ומסתכל עלי, אני עומדת ומסתכלת עליו. שנינו שומעים את הרכבת מתקרבת ומנופפים לשלום. שניה אחר כך היא באה ומסתירה אותו. אני עולה ויוצאת לדרך הביתה.

אני שומעת באוזניות מוזיקה, אבל הפעם נותנת לפייליסט להחליף את השיר שאני מתעקשת לשמוע בלופים כבר שבועיים. אבל בכלל לא שמה לב מה אני שומעת כי אני עזוקה בלשחזר את הכל שוב ושוב. את הנגיעות, את המילים. אני חייבת לנצור את הכל כי יש לי עוד שבוע עד שאני אראה אותו שוב.

לזכור הכל. אסור לי לשכוח.

אני אוהבת אותו.