התמונה הזאת צולמה בתקופה הכי טובה שלי. סוף-אמצע השנה.
זמנים טובים יותר, בעיקר כי לא הייתי בלחץ מכלום. הבגרויות היו רחוקות והכל היה מצוין עם הערבי.
בתמונה אני מוקפת בכל החברים הכי טובים שלי (מלבד הג'ינג'י, שלא בא איתנו). החלטנו לעשות טיול לעין חניה - מעין נהדר במרחק שלושה קילומטרים מהפנימייה. הצטלמנו ושחינו והיינו מאושרים. אני זוכרת שבאותה תקופה הערבי עוד לא הגענו אל מעבר ללהוריד חולצה (אפילו לא חזייה).
תקופה תמימה יותר, אולי מאושרת יותר. אני כבר לא יודעת.
היום יש מסיבה-מפגש שטחי (עוד לא הוחלט בדיוק) אצל המתוסבך בבית. אני נוסעת אליו ואחר כך ישנה אצל השותפה, שגרה לידו. אני מקווה להשתחרר, לשכוח מהרבה דברים.
אני רוצה להיות מאושרת כמו בתמונה. זאת אולי התמונה היחידה שאני מחייכת באמת, בלי להתאמץ לעשות חיוך מצלמה...