סופי

באחת וחצי בצהריים אתמול הבנתי שאם לא היום, אז אני לא אראה את הערבי הקטן השבוע. בכלל.

אני יודעת שזה לא הרבה זמן, אבל לא יכולתי לעמוד במחשבה הזאת.

מה אם אני אבוא אליך היום?

זה לא איזה ארבע שעות נסיעה?

כן זה כן.

אז לא. את סתם תסעי הרבה זמן ונהיה ביחד ממש מעט. אני לא רוצה שתבזבזי את כל הזמן הזה.

אבל אין לי מה לעשות עם הזמן שלי, אני סתם אשב בבית וארחם על עצמי.

תיהי עם המשפחה אומשהו כזה

הייתי איתם עד עכשיו!

טוב טוב אני אשאל את אבא שלי.

מחכה.

בואי.

יש!

אצתי רצתי אל תחנת האוטובוס ותוך חצי שעה כבר הייתי בדרך לתל אביב, ומשם לקחתי אוטובוס אליו.

18:00, יורדת בתחנה ומתחילה ללכת, הוא בא לקראתי.

כמו מגנט *פלופ* אנחנו נדבקים.

היום בערך ב-11 עלינו על שנינו על אוטובוס לתל אביב, הוא היה צריך להגיע למסיבת גיוס של חבר.

"אני אוהב אותך"

נשיקה והלך לתחנה שלו. אני עליתי על האוטובוס הביתה.