סופי

זה נראה לי נורא.

התחלתי וסיימתי לקרוא את "גוף שני יחיד", של סייד קשוע.

עורך הדין מוצא פתק באחד הספרים שלו, כתוב בכתב יד של אשתו. פתק שלא יועד אליו. פתק שמכוון לגבר אחר. בפתק כתוב שהיא נהנתה אתמול בלילה.

מאותו רגע ואילך, עורך הדין נתקף בשנאה עזה כלפי אשתו. הדבר היחיד שעוצר את תכנוני הרצח הוא הילדים. הוא לא רוצה שזה יקרה להם.

באופן מובהק, כל פעם שעורך הדין דיבר או חשב על אשתו הוא קילל אותה. הזונה, הוא קורא לה.

אולי רק בגלל זה אני לא רוצה להיות נבגדת. רק כדי לא לשנוא כל כך את האדם שאני הכי אוהבת.