סופי

בכיתי המון

מתי?

ביום רביעי.

- ושוב אני בוכה, קוברת את הפנים בכרית שלו.

מה יש? למה את בוכה? מה קרה?

 - הוא לא מבין מה יש לי, למה אני בוכה עכשיו?

   אני לא עונה. אם אפתח את הפה לא אצליח לעצור את הבכי.

תגידי לי, בבקשה, אני לא מבין. אני לא יכול יותר, כשאני לא לידך את בוכה ואז כשאני לידך את מתנהגת כאילו כלום. בבקשה, פעם אחת תגידי משהו, אני לא יכול יותר.

הסברתי לו למה בכיתי. הסברתי לו שהייתי בטוחה שזהו, שהוא מוותר.

הוא אמר שהוא פשוט לא יודע מה נכון, כי זה יהיה כל כך קשה לשנינו. שנה הבאה הולכת להיות לחוצה כל כך גם לי וגם לו, ואם ניפגש פעם בחודש זה יהיה מזל.

לא זוכרת מה הרגיע אותי בסופו של דבר אבל מהרגע שזה קרה, משהו התשחרר בנינו. פעם ראשונה הייתי לגמרי אני לידו. את כל השטויות שלי הוצאתי, כל המחשבות שאני שומרת לעצמי.

את פשוט מוזרה.

אתה יודע שזאת פעם ראשונה שאני באמת אומרת מה אני חושבת, נכון?

כן, אני אוהב את זה.

הוא לא היה יכול לעשות אותי יותר מאושרת ממה שהוא כבר עשה.

אני אוהב אותך. ממש אוהב אותך.

באמת?

לא. אני שונא אותך.

חבל.

טיפשה, איך אני יכול לשנוא אותך? אני מת עליך. אני אוהב אותך כל כך.