האמת שחשבתי שאני אמות.
הוא טס ברביעי בצהריים לניו-יורק וכשהוא יחזור אני כבר אהיה בפנימייה. חשבתי שאני אתפרק עד עכשיו אבל האמת היא שהכל בסדר, אפילו יותר.
הוא התקשר כשהגיע לשדה תעופה ודיברנו קצת ואז הוא היה צריך ללכת.
אתמול בערב חזרנו הביתה מהמסעדה לכבוד היום הולדת של אחותי וראיתי שהוא שלח לי הודעה בפייסבוק
"Good Night, Love you!"
אלוהים, כמה שמחתי. שמחתי שהוא חושב עלי שם, אפילו שבקלות אפשר לשכוח מהכל כשרחוקים מהבית.
הטובה חזרה סוף סוף מאיטליה וכנראה שניפגש היום לכמה שעות עד שהיא תצטרך ללכת למסיבת פרידה של ציף-ציף.
גם אני הייתי אמורה ללכת, אבל החלטתי שלא כי אני אהיה לא קשורה, כמו כל פעם, ואין לי כוח לזה במיוחד.
מחר אני נוסעת לתלתלים עם אלוהים ונפגוש שם את רוב האנשים שאני אוהבת ומתגעגעת אליהם מהפנימייה.
הו נכון, הפנימייה. כמה שנאי מחכה לחזור כבר!
צריך לארוז הרבה דברים ולקנות ציוד והרבה הרבה דברים שעוד לא התחלתי. שלחו את השיבוץ חדרים וקיבלנו את החדר שרצינו, תודה לאל!
וזהו, בעצם.
הכל מצוין.
חוץ מזה שכואבת לי האוזן.
אה כן, המשכתי את הציור וצבעתי אותו בצבעי מים ויצא נורא. ידעתי שזאת טעות.