סופי

לא יודעת למה.

פעם הייתי מדברת על עצמי הרבה, נהנתי לשתף אחרים במה שעובר עלי אבל עכשיוזה לא ככה.

אני מסתירה ואני מתחבאת ואני עושה את עצמי ישנה ואני שותקת. שותקת הרבה.

אני מפחדת להשתנות, כי אהבתי את מי שהייתי פעם ועכשיו... עכשיו אני שונאת את עצמי. שונאת מאוד.

את הגוף, האישיות, ההצלחות, הכישלונות, התוצרים... את הכל אני שונאת. כל מה שקשור אלי.

כל כך מעט אנשים יודעים שעובר עלי משהו וזה גורם לי לתהות איך אני מסתירה את זה כל כך טוב, כי תמיד הייתי כל כך שקופה. מי שיודע שעור עלי מהו לא יודע מה. אני כבר לא אוהבת לדבר.

אנשים שמשמחים אותי בתקופה הזאת:

 - הערבי הקטן

 - המתנשא

 - עוגיפלצת (אחד מהי'ניקים)

רוב היום אני באמת מסתובבת עם המתנשא וזה שומר עלי, כי אנחנו חברים טובים עם הומור מיוחד שתמיד עובד.

הייתי מספרת מה בדיוק עובר עלי עכשיו, אבל אני לא רוצה.

אני כבר לא אוהבת לדבר.

אני אוהבת לשתוק.

אני אוהבת לבכות.

עם עצמי.