סופי

קיימת אי הבנה מסויימת ביני לבין... אנשים אחרים. בכללי.

הם אומרים "מישהו יאהב אותך כמו שאת" ושטויות של "תיהי את ותמצאי אהבת אמת" ואני מצטערת מאוד, אנשים יפים, אבל קיימת אי הבנה.

תראו, אני באמת אעריך את זה שמישהו יאהב אותי כמו שאני. זה ירגיש טוב, בחלקו.

אבל יש לי נסיון מר עם העניין.

הערבי הקטן אהב אותי כמו שאני. מאוד. הוא אהב אותי וזאת הייתה אהבת אמת, בשבילו.

אבל בשבילי לא. זה היה נפלא שהוא אהב אותי אבל... אני לא אהבתי אותו.

אז מה זה שווה, בעצם?

אני צריכה שיאהבו אותי כמו שאני, זה נכון, אבל זה יהיה חסר טעם לקבל אהבה אם אני לא יכולה להחזיר.

אי הבנה.

אני לא מצליחה להסביר את זה.