סופי

את הפנטזיה שלי ספיר אמרה לי היום בטלפון, ונדהמתי מכמה שהיא דייקה.

"בראש שלך, את תשבי בבית ויום אחד תהיה דפיקה בדלת. את תפתחי ויעמדו דן וכפיר. אחד יגיד לך שהוא רוצה אותך ואחד יגיד לך שהוא לא רוצה אותך. האחד שרוצה אותך יגיד לך 'יופי, בואי נהיה ביחד' ואז את תלכי איתו בלי שום הרגשת החמצה והכל יהיה מושלם."

באמת שזה מה שאני רוצה.

כי אתמול הלכתי למסיבה אצל כפיר בכוונה ליזום איתו משהו. ואז, פתאום, באמצע הערב, היה לי סוויצ'.

הסתכלתי על דן ותהיתי למה אני מתעקשת שאני רוצה את כפיר יותר, כששבעצם אין לי מושג.

כיף לי עם דן והשיחות זורמות ויצאנו והיה לי נחמד והוא מצחיק אותי. יש לו ריח טוב.

כפיר מקסים, אנחנו אוהבים ושונאים את אותם דברים והוא דואג לי ואני רוצה אותו בקטע לא מוסבר כל כך. כיף לי איתו.

מצד אחד, עם כפיר היה לי פחות זמן ככה שזה טבעי שהתחברנו פחות מאשר דן ואני אז אני אומרת לעצמי "עוד לא נתת לו סיכוי בכלל, אל תוותרי."

אבל מצד שני, אני אומרת לעצמי "עוד לא נתת לו סיכוי בכלל, אין שום סיבה שתעדיפי אותו על דן".

וככה, אחרי שבאתי למסיבה בכוונה ליזום משהו עם כפיר אני תוהה אם להציע לדן שנצא שוב.

בכל מקרה, כל צעד שאני אעשה עם אחד יחסל את הסיכויים עם השני.

קול.

קול קול קול.