הערבי הקטן שלי ואני מעבירים כבר חודשיים ביחד. זאת מערכת היחסים הראשונה שלי.
לפעמים יש לי מתגנב פנימה פחד קטן שזה לא אמיתי בשבילו, אבל הוא נעלם אחרי כמה שניות כשאני רואה איך העיניים הכחולות שלו מסתכלות עלי, על הפרצוף שלי ולא על שום דבר אחר או כשאני רואה את החיוך הקטן שלו שהוא נותן רק לי, שכמה שהוא קטן עדיין רואים את השיניים הלבנות שלו.
אני אוהבת כשאנחנו במיטה שלו או במועדון הירוק בהפסקה הגדולה (כי עד הערב זה הזמן היחיד שפנוי) ואנחנו שוכבים בשקט אחד ליד השני, נושמים בשלווה כל כך מיוחדת, והיד החמה שלו מלטפת את המותן שלי מתחת לחולצה ולא מראה שום סימן זימתי. ואז היד יוצאת מהחולצה ומתחפרת בשיער שלי, מלטפת הלוך ושוב.
אני אוהבת שאנחנו ישנים צהריים ביחד (לפחות הוא ישן, אנירקמקללת אותו בשקט כיהוא מצליח להירדם ואני לא). הוא שוכב מאחורי על הצד ואני יכולה להרגיש איך הגב שלי מתחבר עם הבטן שלו ואיך הגוף שלי נוגע לכל אורכו בגוף שלו.
אין לי איך לתאר את מה שהוא גורם לי להרגיש, איך כל פעם שהוא עובר מולי במסדרון אבל כל אחד מאיתנו עם החברים שלו אני רוצה לרוץ ולחבק אותו ולא לעזוב לעולם. בעצם לא. יספיק לי רק להסתכל עליו עד שיקחו אותי משם בכוח.
אבל אם תשאלו אותי מה אני הכי אוהבת, אני יכולה לומר בלי שום ספק:
אני הכי אוהבת שאם, למשל, אני יושבת בספרייה ועושה שיעורים והוא עובר לידי, הוא מעביר את היד שלו בשיער שלי והולך (זה עובד גם הפוך, אם תהיתם).
שבת שלום.
עריכה:
אוקי הסתכלתי בסטטיסטיקות.
למה אנשים מחפשים "בנות משתינות, בגוגל? למה?!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
