סופי

כאילו שום דבר לא מספיק טוב בשבילי.

שלא תבינו לא נכון - אני מחייכת וזה חיוך אמיתי ואני שמחה ובסך הכל נראה לי שהכל בסדר.

אבל אם יש לי רגע של מחשבה הכל מתנפץ לאלפי רסיסים.

אולי אין שום התקדמות באמת.

אולי טמיר צודק.

אולי אני צריכה ללכת לטיפול.

אולי זה עמוק מדי.

לא אכפת לי.

קראתי עכשיו את הפוסט (http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=58708&blogcode=13710392) הקצר והממצה שנמצא במומלצים.

וואלה, עצבן אותי.

באיזה קטע ככה לתקוף את בר רפאלי?

לא שאני מגנה עליה, כן? אני גם חושבת שזה לא כל כך בסדר שהיא לא התגייסה אבל ניחא. הרבה אנשים משתמטים ומי אני שאשפוט?

אבל מי הבלוגרית הזאת שתשפוט למה מישהו לא מתגייס למה כן? מאיפה את יודעת שהיא התחתנה רק על מנת לא להתגייס? ולמה זה קשור שאת חזרת בהתנדבות לצה"ל?

באמת כל לך חברה, כל העניין ראוי להערכה אבל זאת הייתה בחירה שלך. את לא יכולה לשפוט אנשים על כך שהם לא הולכים בדרך שלך.

עכשיו מכאן ועד לומר "את קליפה של יופי" זה רחוק שנות אור. הפוסו שלך היה יכול להיות בסדר גמור אם לא היית אומרת את זה. זה פשוט סטריאוטיפ גמור ושקרי, הרי כולם יודעים שדוגמניות הן לא סתם פרצוף יפה וחשבתי שאת עניין ה"בלונדניות סתומות" כבר עברנו.

נראה שאת לא ונראה לי שאת צריכה לקבל שיעור באיך להתייחס לאנשים.

עבודה היא עבודה, קריירה היא קרייה. בר רפאלי עושה את מה שהיא טובה בו וההשכלה שלה צריכה להישאר מחוץ לעניין. לומר שמישהו הוא "סתם קליפה של יופי" זה פשוט גועלי וחסר טעם לחלוטין.

ואני מצטערת, אבל לא כולם חייבים להסכים עם הצעדים שנוקטת בהם הממשלה שלנו וזה כולל אנשים ישראלים שמסתובבים בעולם.

כל הפוסט שלך נראה לי דקטטורי ודי מזעזע. כלומר, באיזה קטע את אומרת למישהו מה לומר ומה לא?