חבר, דווקא עכשיו אתה חסר...
ממרום גילי וניסיוני היום אני כבר יודע, חברות אמיתית לא קיימת, איננה אפשרית, פשוט איננה, וכל מי שיגיד אחרת או יגונן על מעמד החבר בליבו הוא פשוט חד וחלק, משקר.
כי בחברות לב של אמת שאני יודע ומכיר בכל נימי נפשי, צריך להיות חבר בלי גבולות והתניות, לשכב על הגדר למען החבר, לתת ולוותר משלך למען החברות והחבר, בלי תנאים או כעס, בלי פניקה או שאלות, ובעיקר ובמיוחד ברגעי האמת הקשים, יש לשמור להגן בגופך אם צריך על מי שמוגדר בלב שלך באמת ״חבר״, לפעמים נדמה לנו ואנחנו חושבים שיש כאלה מעטים, בודדים, יחידים, ועד מהרה, במוקדם או במאוחר נוחלים אכזבת נפש כואבת.
כי הרי חבר הוא לא אח, כי ״חבר לב״ הוא הרבה יותר, הוא קרוב יותר, יודע יותר, מבין יותר, אין בו קינאת אח, הוא שם, הוא צריך להיות שם תמיד, בדיוק כפי שאתה מאמין באמת שאתה תהיה שם עבורו, עד הסוף, עד כלות, לא לנטוש, לא לעזוב, אף פעם, בשום מקרה, לעולם.
זה מה שאני חושב ומאמין בו במלוא נימת ליבי.באמת.
כמה כואב לגלות פעם אחר פעם, במהלך של עשרות שנים, בכל פעם מחדש, עם מגוון רב של בני אדם, ״חברים״ מכל הסוגים והמינים, שהחברים האלה, כולם, הם בליבם בעצם לא, וברגע המפלה, או אפילו עוד לפני, ביום שיתגלה סימן קל של מכשול או קושי, ינטשו ויעברו לצד השני של מתרס החיים שלך, ואפילו יחבטו בך בעוצמה כמו אחרון האויבים, בעיתויי עלוב, יכו ללא רחם, בלי בושה, ואפילו יאמינו אמונה מלאה שהם צודקים.
או שמא אני טועה ? והם ...
לא יודע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
רון זכאי -רז