נמאס לי כבר להיות מתחשב בכולם, כזה בעל סבלנות.
אין לי יותר סבלנות.
אין לי יותר סבלנות לרכוש את אהבתם של אחרים על ידי ויתורים על עצמי שלי.
אין לי סבלנות לטיפשים מולדים שבטוחים שהם ״גאונים״ מלידה.
אין לי סבלנות לחברים בוגדניים, נצלנים.
אין לי סבלנות לגנבים של דעת ורוח.
אין לי יותר סבלנות לאנשים ״קטנים״.
אין לי סבלנות ליונקים ששותים את כל מה שיש לי להעניק עד שמותירים אותי צמא למוות.
אין לי סבלנות יותר לאלה שעשו עבורי פעם משהו טוב,
ובטוחים שבכך הם רכשו קיניין מלא גם על ליבי וגם על נישמתי.
אין לי סבלנות לחסרי הסבלנות המשתלחים, המתלהמים.
אין לי סבלנות לשקרנים המתכסים בנוצות של ״אמת״ שאין להם באמת.
כי אין לי יותר לכל אלה מלאי של סבלנות.
למדתי כי סבלנותי יקרה מפז היא. וכשהיא תתבזבז על כל אלה, הם יחיו ואני אמות.
ולכן סבלנותי הפכה לפתע פתאום יקרה לי. ואני עכשיו שומר על סבלנותי מכל משמר.
ומי שרוצה לוקח אותי, ומי שרוצה, זורק אותי, מי שרוצה מקלל ומגדף אותי.
ומי שרוצה שותק.ומי שרוצה מחבק.
ואני בשלי, מגלה בכל זאת שאני כאן ועכשיו וטוב לליבי לבדי.
וסבלנותי תמיד צועדת איתי, ואני ביחד עם סבלנותי.
כי פשוט אין לי יותר סבלנות לאלה שאינם ראויים לסבלנותי.
וקצה בהם גם נפשי. סבלנותי היקרה נותרה לבדה, ביחד איתי לבדי.
סבלנותי ואני.