אבל אמרו לנו שאפשר לחזור הביתה בבטחון, בלי דאגות, אמרו.
בטחון התושבים גדול יותר, אמר אחד.
חיזרו לשיגרה בבטחון, אמר אחר.
עוד אחד הוסיף שיר על כלניות ושקט ובטחון.
אחד אמר, החמס ספג מכה אנושה.
אחר אמר, חיסלנו את המנהרות.
עוד אחד אמר, הם מוכים ונכנעים.
ואני מבולבל עוד יותר עכשיו, כי כל הדוברים האלה הם לא ״סתם אנשים״ האומרים, אלה הם המנהיגים המובילים, אלה שאמורים להבטיח ולקיים ביושרה בהגינות, והרבה יותר מכך להוביל מלחמה באומץ וביצירתיות, מול אוייב קטן ועקשן.
ודומה כי אין להם דרך, כל הערכה, כל אמירה, כל תכנון מתברר כסוג של אחיזת עניים או חלומות בהקיץ, או במקסימום שאיפות לב לא ממומשות.
איך לסמוך על למי ? על המנהיגים הללו שלנו, אלה האמורים לרכוש את אמונינו ונכשלים פעם אחר פעם.
ואני פונה לכל הדוברים ״המנהיגים״ הללו:
מיד בתום הקרב כשבאמת יגיע, הניחו את המפתחות לכו לדרככם נכשלתם במבחן היחיד אל מול העם, ברכישת אמונו בכם.
ראש הממשלה, הבטחת לא אמת, לך לדרכך.
שר הביטחון, אמרת בפיך לא אמת, לך לדרכך.
הרמטכ״ל האהוב, זהו זמן מלחמה בלי כלניות, לך לדרכך.
אלוף פיקוד הדרום, מלחמה לא מנהלים בראיונות ומילים יפות, לך לדרכך.
לכו לדרככם בכבוד, נכשלתם, בלי וועדות ובלי חוקרים, פשוט קומו פעם אחת ביושרה ולכו לדרככם.
תודה על פעלכם רב השנים ותרומתכם הרבה. לכו לדרככם.
תנו לאחרים לתקן את הליקויים שאתם יצרתם במו פיכם.
תנו לאחרים לייצר אמון ותקווה לכולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
רון זכאי -רז