|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
 כל מי שיודע, לכאורה.
כל מי שיודע, לכאורה.
כל מי שיודע על ״משפחת המלוכה״ עובדות אמת שהן לכאורה עבירה, הונאה, גזילת כספי ציבור, נהנתנות על חשבון העם, העדפת שיקולים אישיים על פני טובת המדינה, הססנות, חוסר אומץ ויכולת להיות חד משמעי למען המדינה, חוסר מנהיגות, חוסר יכולת לניהול מלחמה, מזומנים בגרביים, עבירות הון שילטון, מירמה בכספי העם.
כל מי שיודע, כל אחת ואחד שיודע:
חבר כנסת, שר, קצין בכיר/רמטכל, פקידה, עובד מנהלה, מזכיר צבאי, יועץ כלשהו, אפילו ״הזבוב״ על הקיר בלשכת הממלכה:
כל מי שיודע, ולא מדווח, ולא מספר, ולא מגלה את ״ערוותם״, מיד, עכשיו, או בזמן אמת, את כל מה שהוא ראה ושמע ויודע בוודאות, הינו אך פחדן שדואג רק לעצמו בלבד על הגב של כולם, והיא/הוא שותפים ואחראים: לפשע, להונאה ולתרמית הגדולה ביותר בתולדות ישראל מאז הקמתה, לכאורה, בדיוק באותה מידה שבית המלוכה הוא האחראי הראשי לכל אלה, לכאורה.
כן בטח לכאורה, לפני שיבואו לעצור אותי, ולבצע חיסול ממוקד בעוד ״אנטי ציוני״ שמאלן ״ובוגד״ כמוני שמעז בכלל לכתוב את הדברים הללו.
סיכול המתנגדים הבוגדים של בית המלוכה הוא מטרה, שהפכה לאומנות לחימה יעילה ומפחידה, ובכל אמצעי, זאת כבר יודעים כולם אם רק מביטים על ההסטוריה של המלך ״במרפסות״ ועד המלכה שפסיקותיה ירוממו או יפילו כל מהלך או אדם, ובלעדיה לא יזוז דבר.
הכל ידוע, והכל נסתר בממלכת הקוסם העירום.
כל מי ששותף להסתרה ולא מספר ולא אומר הינו שותף להונאה, לפשע של בית המלוכה בדיוק באותה מידה ואולי אף יותר מהמלך והמלכה והינו משת״פ של עבריינים.
כן בטח, לא לשכוח, לכאורה, לכאורה. הכל לכאורה.
הכל ידוע והכל נסתר בממלכת הקוסם העירום. לכאורה.
| |
אמת
יש כאלה שנלחמים על הכבוד, נלחמים על האגו, זה הנפוח מן הסתם, יש כאלה נלחמים ומתנקמים מתוך שנאה ולא בוחלים בשום אמצעי למעשים של לשון רעה ודיבה שופכת דם, יש כאלה נלחמים על השקרים, על התלהמותם, כאילו אין ברירה אלא להצדיק את זדון מזימתם, יש כאלה נלחמים על הטעויות הרשלניות שלהם, בחירוף נפש, מוסיפים חטא על טעות, חטא על פשע.
יש כאלה שלא מפסיקים להלחם בקורבנותיהם עד שיזובו דם, יש כאלה שיחפרו קברים לאויביהם, ופתע ימצאו את עצמם שרועים בתוכם ללא רוח חיים בם.
יש הרבה נלחמים, מתלהמים, נקמנים, שונאים, והם תמיד בטוחים שהם צודקים, ואיש לא יערער את בטחונם המופרז ואת שחצנותם שאין להם כיסויי, הם יודעים בודאות מוחלטת שרק הם צודקים, וימשיכו הם באיוולתם עד הסוף המר, זה שבסופו ינגפו הם וכל זממם אל מול האמת.
אמת אחת בלבד.
ומולם של כל אלה, היא ניצבת, אמת שאיננה מתלהמת, אמת שלא נוקמת ומעולם לא נלחמת על שום דבר, אמת שניצבת בפשטותה אל מול כל האחרים בשקט אופייני, לא מוחצן, אמת שניצבת במקומה בלי לעשות דבר, בלי לשנוא, בלי לנקום, בלי לשפוך דם, מין אמת כזאת, שרק ניצבת, מעט מבוישת, ממתינה שמישהו יבחין בא ויראה את חמדתה.
והאמת אז תשיב למי שמגלה אותה בחיוך מבויש ושקט, מחבק ואוהב, ותיקח אותו אל השקט שלה אל מול פני כל הזדוניים, המתלהמים והמשתוממים ממנה.
אל מול כל אלה, שהאמת הזאת, היחידה, ניצבה שם גם עבורם, אבל הם בחרו שלא להבחין בה וביופייה, כאילו במודע בחרו לא לראות אותה ניצבת במלוא הדרה מולם, כמו מתעלמים מעוצמת נוכחותה המנצחת.
האמת לבד אל מול כולם.
| |
המלך
המלך הוא עירום. והוא הולך זקוף ומתערטל לפני העם, ואף מניף את אצבעו המשולשלת ביוהרה כלפי כולם. המלך בטוח שקריאות הבוז כלפיו נשמעות בגלל המשולשת, אצבעו, והוא המלך העירום לא מבין, שהבוז נשאג כלפיו למראה עליבותה של ערוותו. הוא משתולל, הוא מתהולל, המלך, עירום כביום היוולדו. הוא משתלח, הוא מתלהם, מעורטל לגמרי. הוא מתבכיין, הוא לחיץ, היסטרי, מלחיץ, פרנואיד רדוף פחד כי אין לו יותר חברים, והוא לא מאמין לאף אחד יותר, אפילו לא לעצמו ולמראה ערוותו הגלויה שלו.
אין מי שיגיד לו שהוא שכח להתלבש, שהוא עירום, נדמה שעברה עליו דעתו, ולקו עיניו כי הוא לא רואה, גם לא את מערומיו שלו.
בעזות מצח, הוא משקר, ומלככי פינכתו איתו, עירום וערמומי, מלהטט חימה ושקר, כמו קוסם שמדליק אש ולא מצליח להשתלט עליה, גם לא עם סופר-טאנקר. וכולם רואים את ערוותו, כולם רואים את מערומיו, ומעל לכל כולם רואים את אצבעו המשולשת מונפת אל אל כלפי כל כולו של העם ברהב שחצני אופייני רק לו.
והוא חושב שקריאות הבוז כלפיו הם כלפי אצבעו, ולא מבין ששאגות הבוז של ההמון הם גם למראה עליבותה של ערוותו. עליבותו כולה שלו.
לקטע המלא...
| |
נפוחים.
הרבה נפוחים מכל מעמד, ובעיקר נפוחי מעמד, נפחו בעוצמה מעוררת השתאות את רוע חימתם והשתלחותם אל עבר המהגרים, העוזבים, הנמושות, הבוגדים, הצעירים שקמו ועזבו, אלה אשר הגביהו עוז ואמרו בקול שמאסו בממסד הבוטה והעלוב המקים עליהם רק חובות, דור אחר דור. ורשימת החובות גדלה וגדולה: וכך מיד ״כשהבוגדים״ הללו נולדים כאן, נדרשים הוריהם לתמוך בהם ולשלם עבורם מהרגע הראשון עבור החינוך לדרך ארץ ופטריוטיות, ומיד ביום נשימתם הראשון הונפק להם מספר תעודת הזהות שלהם, זה המתקתק כמו שעון שעולה הרבה עד לרגע הגיוס לצבא. ומיד אחרי חובת הגידול והחינוך היקרה שהוטלה עליהם מוטלת עליהם עוד בהיותם נערים חובת הגיוס, שבאחת קוטעת את חדוות הבגרות והילדות ומוליכה אותם אחר כבוד ובאהבה רבה לצבא. ואם הם יצאו משרות החובה הזה בשלום, וירצו לממש את זכותם ללמוד באוניברסיטה, תחול עליהם חובת תשלום שרובם לא יוכלו לעמוד בה, ואם חלילה ירצו לעבוד לקיומם, יכובדו במשכורות מינימום עלובות על פי חוק חובה, ותחול עליהם חובת מס בילתי נתפסת שתחסל להם כל סיכויי להשתכר בכבוד וגם ללמוד. מיד אחר החובות הללו וכדי לשמור על בריאותם הבוגדים היורדים ייצאו גם למרכולים לקנות מעט מזון לקיים בהם את גופם, ויגלו ששיעור חובת המס העצום ותאוות הבצע של בעלי ההון המוטל על כל פריט שם, מייקר למוות גם את מזונם.
ורשימת החובות תופחת ותופחת, והם ישלמו מס רכישה, ומס קנייה, ומס ערך מוסף, ודמי אבטחה, ומס בלו, ומס ארנונה, ואפילו לא כולל שירות בסוף כל חשבון, ועמלות עושק לבנק, וביטוח חובה, ופרמיות חובת גניבה לחברות הביטוח, וביטוח רפואי חובה בלי סל תרופות מלא, ואפילו לא כולל את הטיפולים כדי להשאר חי, וטסט חובה לרכב, והון גנוב לתאגידי המיים שהוקמו למען הנפוחים שנופחים שיטנה על הבוגדים העוזבים, ודי, כי אין כבר מקום בדף לרשימת החובות הכבדה והמחסלת שמטילה עליהם מולדתם, זוהי רשימת חיסול ממוקד לכל ילד ממוצע בן למשפחה ממוצעת רשימת חובות ארוכה שיכולה להמשיך עוד ועוד, ועוד.
ואת כל החובות המחסלים הללו הם ישלמו הבנים מכסף שהרוויחו בעבודה קשה, וכבר שילמו עליו כזכור מס הכנסה כחוק, במקור, עוד לפני שראו את משכורתם בעצמם.
ואם לרוע מזלם נולדו ״הבוגדים״בפריפריה אף אחד לא יספור אותם, ואם הוריהם לא עשירים בני עשירים כי אז דינם נחרץ למאבק קשה ומתיש לקיום, או לניסיון התקדמות במעלה סולם השחיתות שבמדינתם.
ובין לבין יקראו להם למלחמה קטנה פה ושם, ימי מילואים, ולא ישלמו להם טוב עבורם גם, ואם חלילה ייפגעו במלחמה או תפגע פרנסתם במלחמות למען מדינתם, תקום המדינה מיד רגע אחרי שתיקת התותחים, תרדוף אחריהם ותלחם בהם רק על מנת לא לשלם להם פיצויי או שיקום, או חלילה אפשרות חיים הוגנים אחרי שלחמו למענה, לפחות לא בקלות.
והנפוחים נופחים, והמנהיגות קהת חושים וקיצרת הראייה כבר שנים על גבי שנים, דומה כאילו לא רואים ולא מבינים, או שמא לא רוצים להבין שמשהו גדול כאן מסריח, ועוד מהראש. והנפוחים קוראים להם יורדים ״ובכיינים״, והם לא מבינים שאלה הם בעצם הטובים שבטובים, אלה שלמדו לדעת שבארץ מולדתם רק לוקחים, ומשתדלים בהצלחה לא לתת בחזרה כמעט כלום. והם ״הבוגדים״ היפים מטובי הילדים, הולכים ממולדתם, המונים מהם.
וכשם שמנהיגנו העיוורים, לא מבחינים כבר חודשים באינתיפאדה בירושלים ועוד מעט גם בשטחים, מספרים לנו שאלו הם ״הפרות סדר״, כך אומרים לנו גם שהבוגדים היורדים הם ״שוליים מעטים״.
אבל לא כך הוא. מולדתם ומנהיגיה משקרים בעזות מצח לכולם ואוטמים עיניים ואוזניים מפני האמת, הם רוצים להשאר נפוחים. והאמת היא שההולכים מכאן הם רבים, ומספרם גדל וגדל מיום ליום, הם מחפשים, מתדפקים על שגרירויות העולם בהמוניהם כמעט כולם (אם הם רק יכולים) וגם מוצאים הרבה פינות של יושרה ושקט במקומות אחרים, אפילו שזה לא ליד המשפחה והחברים.
ומדינות העולם, הזרות, פותחות דלתות ומקבלות אותם בזרועות פתוחות, ומסמנות להם בשקט, בואו לכאן ותקבלו הגינות, יושרה, צדק ואמינות מנהיגותית, כאילו מדינות העולם ומנהיגיהם בניכר רואים את היופי הענק מלא הכישרון היצירתיות והאומץ הטמון דווקא בילדים שלנו, של מולדתינו, הם בניכר מבחינים בכל היופי הזה של הילדים שלנו, אותו היופי שמנהיגינו שלנו לא מסוגלים לראות או לזהות ממטר. (אלא אם ״דפקו״ אקזיט מלא בצע מס, או זכו בפרס נובל בניכר) ומתמלאים המנהיגים והמולדת בנפיחות בוטה מלהגת ומשתלחת כלפי הבנים היפים האלה, ״הבוגדים״, העוזבים.
והנפוחים העלובים הללו לא רואים, כי על מנת לראות יופי מכל סוג, הם צריכים להיות יפים בעצמם, והנפוחים לא רק שאינם יפים, הם מכוערים והתלהמותם מכוערת עד כדי ביעות.
עוד מעט ומכורתנו תהיה מגדלים מגדלים של פאר בגוש דן ריקים מאדם, כי לבעליהם היה כסף ללכת מכאן, וליד המגדלים בשכונות הקטנות של הקטנים ישארו כמו לעד כל האחרים שלא צלחו את המאבק הקיומי שהנחיתה עליהם מולדתם מיום היוולדם, וכן, כמעט שכחתי, גם בני ברק והחרדים, הם ישארו, ועוד קמצוץ של אחרים, וכמובן אחינו הערבים.
ובחזון אחרית הימין והימים תהיה ארץ הקודש בגוש דן ובשטחים, וממשלה זרה בה, ומנהיגים לא יהודים, כי כל השאר ילכו משם, וכל העלובים היום יתנפחו וינפחו וינבחו את שינאתם כלפי ״הבוגדים״ העוזבים, עד כי לא ישכילו לראות שהעוזבים הם רבים, מאוד רבים, המונים, ובעוד עשרים אולי שלושים או חמישים שנים הם וזרעיהם לא ישובו למולדתם יותר, והמונים יצטרפו אליהם בתפוצות העולם, והמנופחים יצרחו את התלהמותם ולא יעשו היום, מיד כבר עכשיו, כלום, שום דבר, כדי קודם לראות את האמת, להבחין ביפים והטובים ההמונים הצעירים שהולכים מכאן, כאילו רק לרגע, אבל בעצם עבור רבים מהם לתמיד. לקטע המלא...
| |
ערווה
כשחבר מכל סוג נוטש אותך, וגרוע מכך, חוצה את הקווים לחבק את אויביך/יריבך, הוא אינו יכול להצדיק בשום דרך את מעשהו הנבזה, אלא על ידי הפיכה לשונא מר מנוכר ואכזר.
בכך הוא מנסה להסתיר את ערוות מעשיו הבוגדניים.
אבל חרפת מעשהו תרדוף אותו גם אם לא יודה בכך, עד יום נשימתו האחרון.
גם אם ישכיל לחזור בו לבקש מחילה, תמיד תעטה עננה שחורה של בגידה על פני נפשו, היא לא תטהר אף פעם.
| |
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
רון זכאי -רז