לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

״הזכות להיות ״אהוב״ על כולם נתונה רק למתים״

מפי הכותב רון זכאי: ״סקרנות הינה חתירה בלתי מודעת ליצירה״ ״אווילים יפרשו נתינה אוהבת כחולשה טיפשית״ ״הזכות להיות ״אהוב״ על כולם נתונה רק למתים״


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2013    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

11/2013

כשקברנו את אריק


כשקברנו את אריק. 
דווקא היום כשקברנו את אריק, פתאום גיליתי מחדש את מולדתי, זאת שהלכתי ממנה מזמן מזמן, ואני מסתכל בה מרחוק בעצב, רואה את הליכתה לאיבוד שנה אחר שנה עד כי לא יכול אני לראות אותי ואת צאצאי שבים לגור בה אל מול כיעורה הבוטה היומיומי כמעט, זה שמותיר טעם מר מהול בכאב לא מוסבר על אובדנה של מכורתי, זו אשר כל כך אהבתי, זו שלחמתי עבורה, הלכה ונעלמה אט אט עד כדי היעלמות אל תוך הבוטות הבילתי נילאת של אדם לאדם, של איש לרעהו, של המדינה לתושביה.... עד היום כשקברנו את אריק, היום פתאום כשקברנו את אריק, הוא בעצמו, במותו ובבואו אל קיברו, כאילו הוציא את מולדתי מכורתי ואת בניה ובנותיה מן הקבר בו היו כמו כלואים, היו שם כאילו נעלמים, מיואשים, לא מרימים ראש גאה על אהבתם לארץ ישראל הישנה והטובה שהם כל כך התגעגעו אליה, פתאום אריק במותו הרים ״חזון עצמות יבשות״ משלו, וראיתי שוב את ארצי זו שכל כך אהבתי, שליבי מלא געגועים אליה, לאחווה, לאהבת זולת פשוטה בלי ליווי של אף פחד מיסטי מפני רבנים מקללים או מברכים, ללא פחד מפני שילטון דורסני כלפי אזרחיו, ללא פחד מפושעים נוכלים וקומבינטורים, פשוט אוהבים של ארץ ישראל הישנה והטובה, בפשטות מופלאה וקסומה בדיוק כמו תמימותו המופלאה והקסומה של אריק.
ופתאום ראיתי המונים רבים עוטפים את אריק ואת ליבי באהבה ובחום ובחמלה, ובעיקר ניצת געגוע לימים אחרים, ואז ראיתי שיש רבים כאלה במולדת, כאלה שישנם והיו שם תמיד, אשר דוכאו לא להאמין ולשקוע לדיכאון החיים הבוטים בארצם, והם כולם יצאו היום מהקבר... מיד כשקברנו את אריק, הם שם כאילו מחכים שמישהו יישא אותם על כפייו אל ימי היופי של מולדתם ההיא הנשכחת, המונים המונים... צבאו סביב להגיד אנחנו כאן, ואנחנו מתגעגעים לארץ האמיתית שלנו שאנו כל כך גאים בה, וכל אלה היום הציתו בי בפעם הראשונה אחר שנים רבות את הניצוץ הקורא לי לשוב אליהם הביתה, ולהחיות את החלום שכמעט נגנז לבלי שוב, וקם היום, כשקברנו את אריק, קם שוב לתחייה ללא מורא, דווקא כשאריק מת וכבה נרו, הם כולם ביחד איתי כאילו נדלקו שוב לחיים, מתגעגעים, מתגעגעים.
כשקברנו את אריק. דווקא היום כשקברנו את אריק, פתאום גיליתי מחדש את מולדתי, זאת שהלכתי ממנה מזמן מזמן, ואני מסתכל בה מרחוק בעצב, רואה את הליכתה לאיבוד שנה אחר שנה עד כי לא יכול אני לראות אותי ואת צאצאי שבים לגור בה אל מול כיעורה הבוטה היומיומי כמעט, זה שמותיר טעם מר מהול בכאב לא מוסבר על אובדנה של מכורתי, זו אשר כל כך אהבתי, זו שלחמתי עבורה, הלכה ונעלמה אט אט עד כדי היעלמות אל תוך הבוטות הבילתי נילאת של אדם לאדם, של איש לרעהו, של המדינה לתושביה.... עד היום כשקברנו את אריק, היום פתאום כשקברנו את אריק, הוא בעצמו, במותו ובבואו אל קיברו, כאילו הוציא את מולדתי מכורתי ואת בניה ובנותיה מן הקבר בו היו כמו כלואים, היו שם כאילו נעלמים, מיואשים, לא מרימים ראש גאה על אהבתם לארץ ישראל הישנה והטובה שהם כל כך התגעגעו אליה, פתאום אריק במותו הרים ״חזון עצמות יבשות״ משלו, וראיתי שוב את ארצי זו שכל כך אהבתי, שליבי מלא געגועים אליה, לאחווה, לאהבת זולת פשוטה בלי ליווי של אף פחד מיסטי מפני רבנים מקללים או מברכים, ללא פחד מפני שילטון דורסני כלפי אזרחיו, ללא פחד מפושעים נוכלים וקומבינטורים, פשוט אוהבים של ארץ ישראל הישנה והטובה, בפשטות מופלאה וקסומה בדיוק כמו תמימותו המופלאה והקסומה של אריק.ופתאום ראיתי המונים רבים עוטפים את אריק ואת ליבי באהבה ובחום ובחמלה, ובעיקר ניצת געגוע לימים אחרים, ואז ראיתי שיש רבים כאלה במולדת, כאלה שישנם והיו שם תמיד, אשר דוכאו לא להאמין ולשקוע לדיכאון החיים הבוטים בארצם, והם כולם יצאו היום מהקבר... מיד כשקברנו את אריק, הם שם כאילו מחכים שמישהו יישא אותם על כפייו אל ימי היופי של מולדתם ההיא הנשכחת, המונים המונים... צבאו סביב להגיד אנחנו כאן, ואנחנו מתגעגעים לארץ האמיתית שלנו שאנו כל כך גאים בה, וכל אלה היום הציתו בי בפעם הראשונה אחר שנים רבות את הניצוץ הקורא לי לשוב אליהם הביתה, ולהחיות את החלום שכמעט נגנז לבלי שוב, וקם היום, כשקברנו את אריק, קם שוב לתחייה ללא מורא, דווקא כשאריק מת וכבה נרו, הם כולם ביחד איתי כאילו נדלקו שוב לחיים, מתגעגעים, מתגעגעים.
נכתב על ידי רון זכאי -רז , 28/11/2013 01:47   בקטגוריות אקטואליה, מפגשי ישרא-בלוג, אופטימי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



געגועים


העצב אורב לי ולהם, לאוהבים,

הלמות הלב הקמל אחר נגיעותייך 

לא מקהה את החושים...

אלה שהיו תמיד מחודדים

אל מגע תאוותם של שיפתותייך,

כמו שומרים עליי וגם עלייך.


בתום העצב אתייצב לבד,

אל מול פעימות ליבם של החיים. 
והם יהדהדו בקולם המחודד

כאילו מלווים אותם בקולות קיצביים,
אז לפעמים אני מקיץ, נזכר 

בחיזיון שלא נמחק גם מרוחק הזמנים.


ובכל השכמה ובכל פעם מחדש,
אחוש את כובד משקלם
של פעימות הלב, מהדהדים,

כאילו מרעימים בקול חרבם,
מכים בי בעוצמה ומזנבים,

כמו מחצינים אל מול הלב,
את גודל הכאב, הגעגועים.
נכתב על ידי רון זכאי -רז , 1/11/2013 11:47   בקטגוריות אהבה ויחסים, מפגשי ישרא-בלוג, סיפרותי  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  רון זכאי -רז

מין: זכר

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , זכויות אדם , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרון זכאי -רז אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רון זכאי -רז ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)