הם משתלחים, מלהגים, משקרים, ויורים.
וחוזר חלילה.
הם מזלזלים, הם רמאים, הם לא חיים, הם מתים, ויורים.
וחוזר חלילה.
ואנחנו, פעם היינו נבהלים, פעם היינו נרתעים, פעם היינו נכנעים לפחד.
וחוזר חלילה.
ואנחנו כאן היינו מחפשים ״שקט״, רק שלא יעופו טילים, רק שלא...
וחוזר חלילה.
עד עכשיו. עד הימים האלה.
והם עדיין משתלחים, מלהגים, משקרים, ויורים.
הם מזלזלים בכם ובי, בזים לכם ולי, משקרים ויורים, פחדנים.
עד הפעם הזאת. עד עכשיו.
והפעם אנחנו שותקים ברעם, לא נבהלים, לא מלהגים, לא משתלחים.
כאן הפעם עומדים בשער דרוכים, ושומרים על החיים, על הילדים, בלי פחד, בלי בהלה כמו פעם ממש לא מזמן.
עד כדי כך אנחנו דרוכים ושומרים בראש מורם עד שהם נבהלים מהעוצמה.
הם משלחים טילים, מלהגים, משתלחים, משקרים , ופוחדים.
ואצלנו שומרים מכל משמר על החיים, גם של ילדיהם.
והנה הם נבהלים, פוחדים.
והם אצים רצים בבכי תנינים לאחרים כדי ״להציל״ את עצמם מידיהם הרוצחות של עצמם.
פחדנים, שקרנים, עלובים, מקדשי המוות הללו, עכשיו הם פוחדים.
ממיטים אסון מהאוויר על אזרחיהם החפים, מונעים מבני אנוש אחיהם חיים ושקט, מקדשים את מותם, והם לא מרחמים לא עלינו, ולא עליהם, יורים טילים ומלהגים שקרים.
הם הורגים את בני עמם בסיסמאות, במילים, ומנסים להרוג אותנו עם טילים.
ובאמצע ניצבים כל החפים, כל המתים, והמתים כבר יודעים כמה הכל הבל, שקרים, להג ריק מתוכן, כי רק החיים והשלום מקודשים.
רק החיים מקודשים, על פני כל פיסת כבוד או אדמה, מקודשים הם, רק הם.
רק החיים מקודשים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
רון זכאי -רז