בכי חרדות דם שנאה
כול מה שמלווה אותי בימים האחרונים
החזרה לביה"ס הזכירה לי מחדש עד כמה בודדה אני . לשבת בהפסקה ולספור את הדקות עד שתעבור. כי בת'כלס? מה יש לי לעשות בהפסקה?
זה לא שיש לי חברים...זה לא שאני גם אוכלת בהפסקה . יושבת באותו מקום בסוף הכיתה ומתפללת שיעזבו אותי בשקט ולא יחליטו להציק לי
פאקינג כיתה י"ב. עוד מעט מסיימת את הסבל הזה
לא הולכת למסיבת סיום
לא לנשף
לא לכלום . רוצה כבר שזה ייגמר
והצבא הזה........אני לא רוצה להתגייס. עד כמה שיישמע רע. אני יכולה להוציא נפשי אבל זה יידפוק לי את החיים
אני רוצה לטוס ולהתחיל ללמוד רפואה ..אולי להתחיל דרך חדשה כבר. אבל הצבא תוקע אותי
הייתרון היחידי בביה"ס הוא שאני לא אוכלת. השמנתי המון בחופש בגלל שאמא שלי הייתה לידי והייתי צריכה לאכול. ועכשיו סוכות איכס
אפילו כיפור אני לא צמה כי אני אתאיסטית ובאה מבית חילוני לחלוטין, וייסתכלו עליי בעין עקומה כי יודעים עד כמה שונאת דת אני.
אני מתכננת לאכול בחדר, לשים שקיות בחדר ולשפוך לשם את האוכל. אני לא יכולה להתמודד עם לאכול יותר
תפריט להיום
ביה"ס-תפוח
צהריים-נס קפה ופרכית
ערב- סלט חסה.
מקווה להתמיד עם התרפיט הזה שירדתי איתו מעל ל-10 ק"ג.
יום נעים לכולכן...ואם אתן צמות ביום שישי, צום קל ..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
