כול הפוסטים שלי דיכאוניים בטירוף,ובחיי שאני לא שולטת בזה.
אני אמורה להיות שמחה כי ירדתי במשקל ואני כבר 56 , אני אמורה להיות שמחה שכולם מסתכלים עליי בשוק ושואלים אותי למה כמה ואיך אני אוכלת שרזיתי ככה. שילדה מהשכבה מתחננת שאכתוב לה תפריט כמו שלי. ואף אחד לא יודע .......
שבוע שעבר הפסיכולוגית שלי נפרדה ממני בטענה שהיא לא מצליחה לטפל בי ואין התקדמות ואני לא משתפת פעולה. והנה עוד אדם אחד בחיים שוויתר עליי.אני קשה בטירוף אבל זה לא אומר שאי אפשר טיפה להילחם לא? בעיקר אם משלמים לך 350 ש"ח ל45 דקות מסכנות.
החרדות חזרו ובגדול , הדיכאון יושב בתוך הראש ומכביד עליי לנשום אפילו. מעמידה פנים ומעמידה פנים ומתה מבפנים. אין לי אף אחד. אין לי כלום.
גם הדברים שאהבתי פעם ההורים שלי דאגו טוב מאוד לקחת אותם ממני.
כול העולם שלי מסתכם בחתול שלי ,שאני אוהבת יותר מאת כול דבר אחר שקיים על פני האדמה .
ומה יהיה בדיוק ? עולה לכיתה י"ב, אחר כך צבא . איך אני שורדת צבא? איך אני אשרוד אוניברסיטה? אין לי עתיד.
והסיוטים האלה שבאים לילה אחרי לילה ולא מאפשרים לי לעצום עין
חח אילו מישהו היה יודע מה עבר עליי במשך יותר משנה .
אדם?
אני מקווה שאתה לא ישן בלילות בגללי, בדיוק כמו שאני לא ישנה בגללך.
-
תפריט להיום
בוקר-אבטיח
צהריים- X
ערב-סלט + קולה זירו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
