איזה מזניחה אני . ממש לא טובה באחזקת בלוג.
אז............. השמנתי . אבל במקום להילחץ ישבתי טיפה על התחת וחשבתי .
אכלתי עד 550 קלוריות ביום? כן.
רוב הקלוריות היו ירקות ופירות טריים? כן .
אז אני מניחה שהעלייה זה עלייה במסת שריר כי אני מתאמנת כמו מטורפת ,שורפת 900-1100 קלוריות ביום .(לפי השעון דופק שלי)
היכולת ריצה שלי השתפרה פלאים ! רצתי 8 קילומטר בלי למצמץ בעין ימין . גאה בעצמי. עדיין מבואסת מהעלייה אבל מצד שני לא רואים עליי כרגע שעליתי והכושר חשוב לי .
אני משתדלת לאכול ממש מעט במשך היום ואחרי הריצה או כול סוג אחר של כושר לאכול חלבון (כמו סלמון) ולידו סלט מלפפון וחסה .
ואמא שלי קנתה לי משהו שחיתות שאני אוהבת. אררגגגגגג. פרוזן יוגורט של בן&ג'ריס בטעם בננה וחמאת בוטנים. זה אלוהי. מגבילה את עצמי לכפית קטנה ביום . (לא הכפית הרגילה, אחת ממש קטנה )
שלשום גם יצאתי עם "חברה" לקניון ולא יכולתי לקנות ולמדוד שום בגד, אני כזאת מכוערת שמנה ענקית פילה לוויתן זה פשוט נוראי
איך בנאדם יכול להיוולד שהוא כ"כ מכוער?
גם שני ערסים עברו לידי צחקו ואמרו "איזה מכוערת את נשמה נשרפו לי העיניים"
לא היה לי איך להגיב. הם צודקים . אסור לי לצאת מהבית
ועוד אחר כך היא רצתה לשבת לאכול צהריים בגרג (לא חבל ? אחרי כול הקלוריות שנשרפו בהליכה של שעות בקניון?) .
היא הזמינה פסטה ברוטב שמנת פטריות ואני הזמנתי סלט ואכלתי חצי ממנו . היא כול הזמן ניסתה לדחוף לי מהפסטה שלה אבל תירצתי לה שאני לא אוהבת רוטב שמנת .
וחוץ מיכולת הריצה שלי עוד דבר שהשתפר פלאים- לעבוד על אמא שלי! היא הייתה מאוד חשדנית לגבי וכעסה בכול פעם שהראיתי שאני לא בסדר -"נמאס לי , למה לי לא נולדו ילדים נורמלים " , "תפסיקי להתבכיין אין לי כוח או עצבים אלייך".
עכשיו אני רק מחייכת. כול היום מחייכת. מראה שטוב לי . ולאף אחד אין סיבה לחשוד שמשהו לא בסדר. הרי אני מחייכת לא?
בסטטוס בוואטסאפ שמתי ציטוט משיר של COLDPLAY -
And you feel like you're going where you've been before
You tell anyone who'll listen but you feel ignored
וזה לגמרי ככה
אותו דיכאון שלא הצלחתי להסתיר כמו שצריך כמעט וחוזר לו . הוא מתעצם מיום ליום
למרות שלא חתכתי כמה חודשים פירקתי שני מחדדים במיומנות והחבאתי את הסכינים בידיעה שתיכף הכול ייתפרץ ויהיה לי שימוש בהם.
חרדות סיוטים חוסר שינה תלישת שיערות גירודים עצבניים עד שאני מתחילה לדמם
ולאף אחד לא פאקינג אכפת , כי זאת אני . אני הרי אסתדר אני תמיד מסתדרת. אני בכיינית מטומטמת שמכבידה על החיים של ההורים שלה שרצו בסה"כ בת נורמלית שתתבכיין על החבר שנפרד ממנה או על ציפורן שנשברה לה.
ואני לא יודעת למה אני עדיין עצבנית על הפסיכולוגית הבת זונה הזאת .
מרוב שהיא רצתה להיפטר ממני היא אפילו לא התקשרה כדי לקבל את הכסף שלה עדיין ! (חייבת לה על 3 טיפולים) .
סעמק
בבלוג זה
בכל הבלוגים
