שדי התגעגעתי למקום הזה.
מאז ומתמיד ישראבלוג היה המקום המרכזי שלי באינטרנט בו אני יכולה לדפדף בין בלוגים ולרשום בבלוג האישי שלי את כל המחשבות החבויות שבי.
אבל לאט לאט אנשים החלו לעזוב את הפינה החמה הזו לפינה חמה אחרת, וזה ממש מעציב אותי. למרות שלפעמים אני יכולה להבין למה הם עשו כך, הרי גם אני נטשתי את המקום הזה לדי הרבה זמן, רק שלא בחרתי ללכת למקום אחר בסופו של דבר.
אני לא יכולה להבטיח לעצמי שאני אמשיך לעדכן פה באופן קבוע, התפקיד שלי בתור תצפיתנית בצבא הוא מאוד תובעני ואני יוצאת הביתה ל4 ימים כל שבועיים. 4 ימים אינטנסיביים בהם אני קופצת מאמא שבבית לחבר שלי והפוך וזה גורר ריבים וקושי רב בנתינת מספיק תשומת לב לכל אחד מהם... וגם אבא שלי נכלל בתמונה.
אני כבר חצי שנה חלק מהמערכת של צה"ל והחודשים הללו היו קשים יותר בחלקם וקלים יותר בחלקם.
אבל כולם היו קשים.
לפעמים אני פשוט רוצה לשים פס על הכל ולעשות מה שבראש שלי. מה שמתחשק לי. שיהיה לי זמן פנוי בשפע ושאוכל לנצל אותו כרצוני. אבל זה לא הולך לקרות בזמן הקרוב...
למרות הכל, אני מאוד נהנית בצבא. נהנית מהחברות שלי שם, נהנית מהלוחמים החדשים שהגיעו, נהנית מהישוב הקטן והביתי. בסך הכל לא רע לי בכלל. אבל אני כן נשברת לפעמים ובוכה את חיי מידי חודש. הרי אישה עם בקושי 4 שעות שינה בלילה זהו מתכון לאסון. 
כינוי:
צ'יבורשקה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
