בעקבות השיחה עם בת הזוג שלי ..
סתם עובר לי בראש
מה עבר עלי בחיים האלו והאמת
שלא היה לי פשוט כלכך..
אני מודעת לזה היום למשל שזה שההורים שלי היו צעירים וחסרי מודעות השפיע עלי והקשה עלי כילדה
גם בתקשור שלי איתם וגם בתקשורת שלי עם הסביבה
זה שבעצם את כל מה שרכשתי וגיליתי על החיים הייתי צריכה ללמוד כמעט לבד..
וזה שהייתי ילדה
עליתי לארץ לא מספיק הייתי שונה הייתי גם מופנמת כי לא היה לי תחיזוק הזה מהבית
הייתה אהבה והיה הכל אבל חוסר מודעות כזו .. שגרמה לי להיות אדם סגור מופנם ביישן וחסר ביטחון
מה שגרם לילדים לדרוך עלי
זה הטבע שיש מישהו חלש דורכים עליו
אבל אני לא כועסת
תמיד ידעתי בפנים עמוק עמוק בפנים שזה יעבור ושאני אפרוץ החוצה
וכן בגיל 15 פרצתי שברתי כל מוסכמה מרדתי בכל מי ששלט וניסה להוריד אותי
למרות שהמשכתי לטעות מרדתי בכל הכוח
והפסקתי לשתוק.
הפסקתי לרחם על עצמי הפסקתי לחשוב מה לא בסדר והתחלתי לחיות בדרך שבה האמנתי ..
בניינו אני אדם רגיש והכל אבל לא פרייר
שיש מישהו שצריך להעמיד אוו במקום אני עושה את זה בלי למצמץ
יש כאלה שעדיף לשתוק להם כי זה יותר מעצבן אותם ומוציא אותי נקיה מכל העסק
ויש דברים שצריך להגיד "חופ חופ" ולהמשיך הלאה.. כמו זבוב ליד האוזן
ואו וזה כל כך מזמן וכלכך מישהי אחרת ממה שאני היום
אחרי הכל רק בזכות זה אני מי שאני היום
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
