כי זה מה שאנו זקוקים בו בחיים
משהו להשען עליו להתפס בו..
מזה זמן רב שאני מצליחה להבחין בתחושה הזו
שבכל פעם שאני נכנסת לחיים של אדם
אני משאירה חור שאני הולכת
אומרים , החברים שלך זה הפנים שלך
אני חושבת שאין לי חברים , לא כאלה שעברו את האישור שלי
בעבר עברתי לייד אדם שככל הנראה הייתי צריכה לעבור דרכו
והכרתי אנשים מדהימים , הרגשתי שם חברות
אבל חלפו הזמנים ונותקו הקשרים בכל זאת חברים של אדם שהפכה להיות אקסית..
אבל הגעגוע לתחושה הזו ...
כל מה שנשאר מאז זה תמונות וציור אחד ותחושה של פספוס
הבחירות שלי בחיים
ללכת או להשאר במקום מסויים לעיתים גומרות לאנשים להפגע
כמו לתלוש בכוח משהו שהם רגילים אליו וללכת - פלסטר ישן
אבל מזמן כבר הבנתי שאני לא פלסטר הבחירות שלי בידיים שלי
כי מילא החיים כאלה גדולים והם לא בדיוק משהו שאני החלטתי עליו אז לפחות התנודות הקטנות האלה
להרגיש קצת בעל יכולת להיות הבוס של החיים של עצמך ולא ברובד החומרי
יש בי פחד של לגרום כאב לאדם אחר
חוויתי כאב כזה כמו כל אדם בילדותו הניתוק הזה הפחד הזה של להיות עזוב
זה נצרב בי ולימד אותי שאין סיבה להתפס על שום דבר בחיים
הכל בא והולך הכל משתנה וחולף כמו עלים ברוח
זו הסיבה שהכאב שלי מלאבד דבר נולד ומת בתקופה קצרה
וגם שיש בי געגוע הוא גר בשקט משכיר דירה בקומה הראשונה בלב שלי אבל לא מפריע לשכנים האחרים
הייתי רוצה לבקש מאלוהים סליחה ושיגרום לאותם בני אדם סלוח לי על שהלכתי מהם ונטשתי אותם
כי נתתי אהבה והייתי עוגן ופשוט הלכתי והמשכתי בחיי כי אני כבר לא חלק מזה
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
