יעש לי דודה מוזרה
אח של אבא הוא הצעיר מבין השלושה
לפעמים אני לא יודעת אם הוא נדפק בחיים שלו או שזה דווקא מה שהפך אותו לאדם טוב כלכך כמו שהוא היום.
הוא התחתן עם אשה מאוד מורכבת ועם מוח מאוד קטן
אבל מי אני שאשפוט לי בעצמי יש מוח קטן קטן יותר מכל אחד שאי פעם יתחרה בי ואני לא מתביישת להודות בזה כי זו עובדה.
בקיצור אמא שלי מכינה לה הפתעה אני המעצבת של המשפחה יושבת לערוך לה קולאז'
אני מסתכלת על תמונות
תמיד שאני מסתכלת על תמונות לא משנה של מי זה
אני חושבת כן הם כולם מחייכים אבל אף אחד לא מבין כמה מורכבות מסתתרת מאחורי החיוך הזה
שהצלם ביקש רק בשביל שתהיה מזכרת עם חיוך.
למען האמת האהבה שלי לאישה הזו היא די פחותה אני מכבדת אותה רק בגלל שהיא האישה של דוד שלי שהוא האח של אבא שלי כי אבא שלי הוא איש שיש לי כבוד והערכה אליו כי בזכותו הגעתי לאויר העולם.
לפעמים היא מוציאה אותי מדעתי
אבל מה לא עושים בשביל אמא ואבא
אני מקווה מאוד שדודה ואמא ואבא ודוד יאהבו מאוד את העיצוב כי אני ממש נהנת לעשות אותו
תמונות זה לא מה שכולם רואים
זה רק אוסף פרצופים מחייכים שנשמרים בארון או על מדף בתוך אלבום או על גבי המחשב.
כי אף אחד לא באמת יודע מה בדיוק קרה באותו רגע על מה היא חשבה על מה הוא מילמל ולמה השמלה או היד שלה מונחים בדיוק ככה.
וכמה הם עברו ביחד כדי להגיע לשניה הזו בתמונה שבריר של רגע שחלף ולא יחזור
עמוק משהו
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
