ישבתי היום והרגשתי לרגע זקנה של ממש
איפה השטות הזו והרוח שבראש
פתאום אני מבינה כמה שלא ידעתי וזה היה נפלא
שאני מסתכלת על ילדים אני מחייכת ואומרת לעצמי אח חכו חכו שתגדלו
זה לא קרוסלה וארגז חולות ...
באמת שהשנה אני מרגישה תחושה כזו של חוסר חשק לחגוג יום הולדת
כי למה ?.. על מה לשמוח ?.. עוד שנה ..
ואז הבנתי שזהו זה הרעיון של השנים האלה - להמאיס וליאש , אז לא אני כן רוצה לחגוג אפילו לרגע אחד קטן לשמוח
להרגיש שאני ילדה שוב ולצחוק משטויות לחבק חברים ולהינות מהיום הזה
לגדול זה אומר לקחת אחריות על החיים שלי
לקחת אחריות זה כבד , זה כבד זה תחושה בלתי נסבלת של עבדות שלעולם לא מסתיימת
שעבוד להתפרנס שעבוד לתעסוקה וגלגל שלא נגמר ..
עד שלא בחרתי לעצמי את המסלול לחיים שלי יש לי עוד טיפה מרווח של נשימה למרות שהשעון לא מחכה לאף אחד והזמן עובר ואנשים נעלמים מהעולם
כאילו לא היה כלום
אז מה יהיה אין לדעת וטוב שכך כי מהניסיון הקטן שרכשתי בחיים שלי הבנתי שלא לדעת זו מתנה .
וגם קץ לחיים זו מתנה , לטעמי מי היה סובל לחיות בעולם הזה מליוני שנים , זה די משעמם ממצה ואוקי אין שום חדש תחת השמש
הכל אותו הדבר עובד באותה שיטה רק בצבעים אחרים כל פעם.
אז ? לשאלה שעלתה לי בתחילת הפוסט מה נשים רוצות מה נשים צריכות ?
תשומת לב ואהבה
אז תנו לנשים שלכם המון מזה , אישה איכותית תפרח אישה פצועה תברח
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
